בן עובדיה מסלסל את הסיפור שלו כדי להעביר תובנה בטביעת עין מפוקחת שמתכתבת עם מציאות של זוגות רבים: הוא התאהב בה, הרוס על יופייה, אבל הוא בנאדם שחי את החיים שלו. לא ראש טיפוסי. עובד בלילות, מעולם לא חיפש בחורות "בכוח".  לא בנוי להתמסדות ביחסים. היא – אורח החיים שלו לא הכי מעניין אותה. בראש שלה להתקדם לתחנה הסופית – לחתונה. הוא רוצה להישאר עם מה שבוער בפנים, הפרפרים בבטן. ההתאהבות הבוערת הזו.
בן עובדיה והמעבד ירון באנר הלכו על חיבור יפה בין המוטיב המזרחי לפופ המערבי. נוצר תבשיל פריך, מלודיה שמונעת קצב משדרג ובעיבוד מפלפל פריך יפהפה. השירה המסולסלת משדרת חספוס עממי אותנטי שיש חשיפה בטון עצוב שיוצר הזדהות.

כל חיי אני לומד מאחרים,/ ויושב רק עם החבר'ה הנכונים./ לא חושב מאיפה באתי, מה על הנייר,
רק התחלנו לדבר ואוטוטו נגמר.
את יודעת להפנט במבטים,/ והרגע שבינינו בוער בפנים,/ ועל מה את מדברת, אילו ריגושים
אם לישון זה רק בלילה, מה עם החיים
ואני עבדתי בלילות ללא מנוח,/ לא חיפשתי בחורות בכל הכוח,/ לך רציתי להגיד רק כמה את יפה,
את הפרפרים בבטן איך את מעיפה./ ואני עבדתי בלילות.
לא חשוב לי מה אומרים החברים,/ כי מילה אחת ממנה שכרון חושים,/ אבל עוד לא מתקשרת, אין גם הודעה,
כי היא כל היום עובדת והיא בשלה.
ואני עבדתי בלילות ללא מנוח,/ לא חיפשתי בחורות בכל הכוח,/ לך רציתי להגיד רק כמה את יפה,
את הפרפרים בבטן איך את מעיפה.
כי אני עבדתי בלילות ללא מנוח,/ לא חיפשתי בחורות בכל הכוח,/ רק רציתי להגיד לה כמה היא יפה,
אני חושב על המחר והיא על חתונה.