זמן קורונה מייצר גם שירים כאלה. מפסיקים להתמרר ולהתבכיין, וחוזרים לשבט אחים יחד סביב המדורה. יאללה פחמים כולם נדלקים ומשרבבים-משרבטים ביחד הבזק פילוסופי "הו כמה זמן יש בנצח", שמצטרף לאווירת הסבבה. גם כשאין מה לאכול יש מצב לכיף ביחד בלילה בלי ירח, בלי לחפור, כשכולם מרגישים נרגשים שווים בין שווים.
לבניה ברבי זה יותר מאשר שיר אתנחתא כייפי. הוא נשמע המנון עממי במצב שכולם תופסים ראש טוב, מסתלבטים, שוכחים ללילה אחד מכל השיט שמסביב. המנגינה הקליטה, הסימטרית, העיבוד האקוסטי אוריינטאל לייט, הסלסול הנינוח-מכוון של בניה, שירת היחדיו הנינוחה מבקשים לתת להם להמשיך, ושגם המבקר יצטרף. הצטרפתי.
איך אני אוהב להיות בבית/ בניתי לי ספה של החיים/ חשבתי אם להיות לבד בנתיים
פתאום הגיעו כמה חברים/ כולם רעבים אין מה לאכול/ זה כמעט חצי שנה שלא הופעתי
יאללה פחמים כולם נדלקים/ אל תדאג אחי היום הכל עלינו
הו, כמה זמן בעצם יש בנצח
איך אני אוהב שאתם פה/ איזה אור בלילה בלי ירח/ בואו ושירו איתי מנגינה קטנה ליי ליי
אני פה בחצר עם כל החברה/ ומעליי חופה של כוכבים/ שאולי הוציא את הבוזוקי/ ובנדוד שרף תמיתרים
כולם מנגנים לא יוצא לי קול/ זה כמעט חצי שנה בקושי שרתי/ אין פה חזקים אין פה חלשים
זאת המשפחה שלי אני בחרתי
הו,…
בלי ששמנו לב הגיע בוקר/ ושחר כבר מרתיח ת׳פינג׳אן/ איך שזה פשוט וכמה אושר
בוא נשיר רק עוד פזמון קטן
