גירדתי את הראש. את מי אלי דראי מזכיר לי? אה, כן את אהוד בנאי. משהו בטון, במנגינה, בעיבוד הרוק-אוריינטאלי הזה. אני אומר את הדברים בשבחו של היוצר זמר הזה , לשעבר מתופף בלהקות "שלום גד והיהלומים" ו"העבד". השיר הוא פילוסופיית חיים פטליסטית על מעגליות החיים שמעוררת השאלה – מהו המקום של הבחירה החופשית בחיינו. המנגינה והקצב כמו מתנגנים מתוך המילים. התוצאה מחממת לב, מהסוג שגורמת לך לומר – כיף של שיר. דראי שר את התובנה שלו בקלילות נונשלנטית, עד שאתה מצטרף אליו בחדווה, ובהאזנה שניה, השיר הופך לסוג של מנטרה. דראי אינו מתהדר בקול בל קנטו. הוא שר בפשטות עממית את עצמו, וזה מסתדר לי עם רוח השיר, המוסיקה והעיבוד.
בַּסּוֹף נִמְצָא אֶת כָּל מַה שֶּׁאִבַּדְנוּ/ בַּסּוֹף נַחְזִיר אֶת כָּל מַה שֶּׁלָקַחְנוּ/ בַּסּוֹף נִצְחַק עַל כָּל מַה שֶּׁבָּכִינוּ/ בַּסּוֹף נַשְׁלִים עִם כָּל מִי שֶׁהָיִינוּ
בַּסּוֹף, הַכֹּל חוֹזֵר/ בַּסּוֹף, הַכֹּל חוֹזֵר לְעַצְמוֹ/ מִשְׁתַּחְרֵר, מִתְעוֹרֵר/ מִתְגַּבֵּר, מִסְתַּדֵּר/ וְאָז חוֹזֵר
בַּסּוֹף נַפְסִיק אֶת כָּל מַה שֶּׁהִתְחַלְנוּ/ בַּסּוֹף נִזְרֹק אֶת כָּל מַה שֶּׁשָׁמַרְנוּ/ בַּסּוֹף נִסְלַח עַל כָּל מַה שֶּׁכָּעַסְנוּ/ בַּסּוֹף נִזְכֹּר אֶת כָּל מִי שֶׁאָהַבְנוּ
בַּסּוֹף, הַכֹּל חוֹזֵר/ בַּסּוֹף, הַכֹּל חוֹזֵר לְעַצְמוֹ/ מִשְׁתַּחְרֵר, מִתְעוֹרֵר/ מִתְגַּבֵּר, מִסְתַּדֵּר/ וְאָז חוֹזֵר
נָע בְּמַעְגָּל / מִתְעַרְבֵּב, מִסְתּוֹבֵב/ מִתְבַּרְבֵּר, מִתְיַשֵּׁר / וְאָז חוֹזֵר/ בַּסּוֹף, הַכֹּל חוֹזֵר/ בַּסּוֹף, הַכֹּל חוֹזֵר לְעַצְמוֹ/ מִשְׁתַּחְרֵר, מִתְעוֹרֵר/ מִתְגַּבֵּר, מִסְתַּדֵּר/ וְאָז חוֹזֵר/וְאָז חוֹזֵר/ וְאָז חוֹזֵר