IMG_7221

Pet Sounds 50 Anniversary ההופעה

בריאן וילסון

4/5

החבורה של בריאן וילסון פצחה לקראת סיום ב "סרפין יו.אסי.איי", "ברברה אן" וב"פאן פאן פאן". עוד לפני כן הגיעו "גוד וייבריישן" ו – Only God Knows. יכולת להבין, שבשביל השירים האלה התמלא האמפי פארק ברעננה.
כבר בן 73 נער החופים, סופר 50 שנה ל – Pet Sounds של הביץ' בויז, להקת נעוריו, ומתיישב לפסנתר כנף לנגן את האלבום הזה, ועוד שירים מהרפרטואר של הביץ' בויז.
בריאן וילסון תכנן ב- 1966 לעשות את "אלבום הרוק הגדול ביותר שנוצר אי-פעם" (משאלה שלו). האתגר – להתעלות על הביטלס. הוא פרש אז ב-1966 מההופעות של להקתו והסתגר באולפן כדי להשלים את האלבום. המוטיבציה הייתה ענקית. נדמה שהיא ממשיכה להתניע אותו מאז.
"פט סאונדס", טוענים רבים,  אינה רק יצירת חייו, אלא אלבום  מופת בפופ, מקור השראה וחיקוי למוסיקאים רבים. פול מקרטני הודה, כי האלבום היווה מקור השראה ליצירת "מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר" של הביטלס. יש שראו בו יותר אלבום של וילסון מאשר של הביץ' בויז. צפירת הרגעה: אינני נמנה על המחנה הזה. גם אחרי ההופעה האנרגתית ברעננה, לא שיניתי את דעתי. Pet Sounds אינו האלבום הגדול ביותר בהיסטוריה של הרוק.
כשוילסון שר "Wouldn't it be nice if we were older?"' הוא לא רק דמיין אהבה של בוגרים, שסיימו תיכון. הוא חשב גם זהות בוגרת יותר למוסיקת הפופ והרוקנ'רול. זה קרה בשנות השישים. 50 שנה אחרי הוא יכול להגיד לעצמו: It nice to be older, ולקבל קהל חם כזה על מוסיקה שכבר לא בדיוק הולמת את גילו. אבל רוח צעירה – פועמת בקרבו. כאן הגיל לא קובע.
צריכים להודות: הביץ’ בויז היו להקת סיקסטיז מובהקת, אבל מעבר לזה ויותר מזה – הצטיינו בתזמורים עשירים, בהרמוניות, במקצבים אלגנטיים. גם בטקסטים לא הכי פשטניים, אבל המוסיקה שלהם לא הגיע לרמה של זו של הביטלס, הגם ש –  Pet Sounds עדיין מככב ברשימות האלבומים הטובים ביותר של כל הזמנים. מה הסוד? למרות שהשירים זוהו עם השמש של קליפורניה וגלישה על גלים, היה בהם תמיד משהו מלנכולי יפה, הרמוניות מלוטשות, מלודיות נפלאות.
האם בגיל הזה יכול וילסון להשיב משהו מרוח הנעורים שנשבה בהיותו בן 23, כאשר הביץ' בויז הוציאו את האלבום? את התשובה נתן הרכב עשרת הנגנים שאתו, ביניהם אל ג'רדין, הגיטריסט ממקימי הביץ' בויז ובלונדי צ'פלין, גם הוא גיטריסט, שהופיע עם הלהקה האגדית, גם עם הרולינג סטונס. להרכב הצטרף מט ג'רדן, בנו של אל ג'ורדאן, שתרם להרמוניות המוכרות בקול שנסק לפלצט ב – "נערות קליפורניה".
בסט הראשון הגיעו שירים כ – California Girls, I Get Around, Surfer Girl בהמשך Wouldn’t It Be Nice. קולו עדיין טוב גם בגבוהים. נעזר להרמוניות במט, בנו של אל ג'רדין, שתרם קול פלצט ל – Don’t Talk (Put Your Head On My Shoulder), אבל השיר מחמם הלב God Only Knows הושר ע"י וילסון לבדו, והעביר רטט אמוציונאלי.
אין ספק, בזכות ההרכב המצוין הוא ממשיך לשמור על רעננות החומר, על התשוקה לבצע את השירים ההם  גם בתום 50 שנה בדרכים. לקראת סיום – Good Vibrations עדיין מעביר רטטים של אנרגיה צעירה. כנ"ל Surfin' USA, Fun, Fun, Fun, שירים שמזמינים לרקוד. ובריאן וילסון משדר מסר אופטימי של מוסיקאי שלא רק עסוק בלהתרפק על עברו.

צילום: מרגלית חרסונסקי ולירון שניידר

50 שנה ל – Pet Sounds

וידיאו 1: God Only Knows

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן