קיץ, חורף, סתיו או אביב. השיר הזה טוב לכל עת, שלמות של מילים, לחן, ביצוע עיבוד, רוק ישראלי במיטב שבמיטב. מיכה שטרית כתב על בריחה מהארץ, שנגרמת מתחושת חוסר סיפוק ואי נחת, חיים על הקצה, באקלים ישראלי מעיק, בלי אביב ובלי סתיו. התנאי לחזרה לארץ – מלחמה.
זו אינה סטירה. זו אירוניה על רקע מציאות: ישראליים שעזבו את הארץ, חוזרים אליה כמו אוהב אל אהובה רק כשפורצת מלחמה, כאילו המלחמה היא התנאי ה"חיובי" שיחזיר אותם. הדיסוננס: אהבה יכולה להתקיים על רקע מלחמה. לא מדובר דווקא בחזרה קונקרטית מגלות, אלא חזרה לחיק האהבה, שהיא הבית.
ומה עכשיו, ברגע זה? עכשיו, ברח מהמציאות – אכול ושתה ובלה ותהנה מהרגע. צעקה של הנאה מתערבבת בזעקה של זעזוע. החיים שלנו הם סוד של פלרטוט, תלויים על בלימה, הופכים אמתיים רק כשיש מלחמה ומעט אחריה, ואם ללכת עוד צעד קדימה: החברה הישראלית טובה יותר בזמן מלחמה. פתאום, כולם חוזרים פיזית ורוחנית.
המשמעות האירונית של הטקסט מתעצמת ע"י המוסיקה האפלה, העיבוד הסהרורי והביצוע המאופק של ברי סחרוף. האיפוק הוא שטוען את השיר בעוצמה דרמטית, מעניק לו עוד שכבת עומק שאינה קיימת במילים שחור על לבן.
ימים של קיץ או חורף בלי אביב ובלי סתיו
אנ'לא חוזר אלייך זה הסוף זו התחלה
רק מלחמה אם תבוא תחזיר אותנו הביתה
כמו אהוב לאהובה
כמו אחרי מלחמה אם תבוא אם תבוא
ועכשיו לאכול לשתות מהיין
אחר כך לרקוד ונעלה אלי הבית
ועכשיו לצעוק ואחר כך ליפול
ליפול בשקט ליפול בזרועותיך
והעיר עיר של קיץ בתל אביב אין סתיו
הכל חוזר אלייך גם סוף גם התחלה
רק מלחמה אם תבוא תחזיר אותנו הביתה
כמו אהוב לאהובה כמו אחרי מלחמה
אם תבוא אם תבוא
ועכשיו לאכול…
מתוך האלבום "נגיעות", נענע דיסק 1998
2 תגובות
בול! השיר הזה לא יוצא לי מהראש מתחילת המלחמה הנוראית שאנו בעיצומה כעת. המסר כל כך רלוונטי ונכון ובא לידי כעת בכל כך הרבה רמות.
ניתוח מהמם של אחד השירים הטובים ברוק בארץ. תודה 🙂