מה עוד אפשר לעשות עם השירים של ברי סחרוף? הייתי חוסך במילים הבאות, ופשוט שולח אתכם למפגש האטרקטיבי, שכמותו ניתן לקבל כנראה רק בפסטיבל כמו פסטיבל הפסנתר. בתוכניה דובר על טריו, אבל על הבמה התייצבה רביעייה – סחרוף – גיטרה וקלידים, עומרי מור – פסנתר, איתמר דוארי – כלי הקשה ו וגלעד אברו (ששמו לא הופיע בתוכניה) – קונטרבס. אברו נוסף להרכב שהופיע בעבר בפסטיבל ג'אז חורף באילת.
מה זה היה בדיוק? ג'אז, רוק, ים-תיכוני אלקטרוני. שחררו אותי מהגדרות. שם המשחק הוא מרקמים של סגנונות. האיכות הכוללת של הצליל שנוצר בעיבודים, היחסים המיוחדים שנרקמו בין הכלים. ברי סחרוף ישב מתחילת הערב על כיסא, כדי לתת תחושה שהוא כאן לא על תקן של כוכב, אלא חלק מיצירה דמוקרטית משותפת, מהפיוז'ן, מתמהיל מרענן של מזרח ומערב, שנועד להעניק חיים חדשים לשירים מהרפרטואר הרבגוני שלו, בקצב, בהרמוניות, באילתורים.  אפשר לומר – שהרוקר ברי סחרוף מתקרב לג'אז. לא מדובר במהפך, אלא בסקרנות טבעית לחבור לסגנונות, ליצור עם נגנים וירטואוזים, שיודעים לקחת אותו אל מרחבים חדשים. הפסנתרן עומרי מור הביא למופע משהו מלהיב מהשילוב של שתי אהבותיו, ג'אז ומוזיקה אנדלוסית. ביצועי ההקשה של איתמר דוארי היוו ערך מוסף של ממש למופע והוסיפו נדבך מניע עוצמתי לערב.
אני שומע  את ברי סחרוף הרבה שנים, עוקב אחרי החיבורים שלו עם יוצרים וזמרים. הוא משת"פ נדיב מאוד. אבל, הייתי מעז ואומר, מעולם לא ראיתי את פניו קורנות  כמו בערב הזה. סחרוף התענג על מופע של משבי רוח רעננים וסוחפים, שהציגו אותו כמוסיקאי סקרן ממדרגה ראשונה, שחושק בהפריות הדדיות מאתגרות כמו זו ששמענו. אם נשמת אפו של הג'אז הוא מפגש פורה ויצירתי בין מוזיקאים, איש הרוק סחרוף לגמרי נמצא שם. בתמהיל שנבחר, בעיבודים, במרחב הנגינה, חובר לאווירת הכיף, ממשיך להיות אקטואלי וגם אותנטי, נוגע כמעט בכל פן במכלול הצבעים של ההוויה המוסיקלית המקומית האותנטית.

ברי סחרוף גיטרה ושירה, עומרי מור פסנתר, איתמר דוארי כלי הקשה, גלעד אברו – קונטרבס

שירים: ככה זה, יעלה, לב שלם, דממו שרפים מזמר, זידאן, עיר של קיץ, בואי הביתה, כמה יוסי, עיר מקלט, בסוף של יום, כמעיין המתגבר, בשבילך הדרן: כלום זה לא סתם, שלום לך דודי, עוד חוזר הניגון

צילומים: מרגלית חרסונסקי

ברי סחרוף – עיר מקלט // בחזרה עם איתמר דוארי ועומרי מור