ברק ביטון שר על התאהבות בלתי ממומשת. זהו לרוב השלב הראשוני בהיווצרותו של קשר של אהבה רומנטי. התאהבות מאופיינת בסערת נפש, פרפרים בבטן, מחשבות בלתי פוסקות על האהובה, ותחושות של אופוריה. התאהבות נראית כמוליכה לעבר מערכת יחסים ומנגד, נכשלת בגלל מחסומים נפשיים, יוצרת תחושות של דיכאון ודכדוך עמוקים. ביטון מייחל לרגע ש"ילמד לראות את המילים החסרות" – ביטוי מעט מסורבל למציאת פתרון לייסורי ההתאהבות שלו. המוסיקה הזכירה לי במידת מה את הסגנון והמהלכים של עילי בוטנר במבנה, במנגינה, בקצב, בצורת השירה, בעיבוד, במעבר לפזמון ("עד שתחזרי"). מסוג שירי הפופ שמתכתבים מיידית עם מסלול מיינסטרים, מתקבלים לרשימות השידור של רדיו אמצע הדרך. שירת הרגש של ברק ביטון טובה, והוא מצליח לשיר את ההתאהבות ברמת אמינות משכנעת.
עדיין לא גיליתי בך הכל/ אפילו לא את שמך/ ידעתי רק לחלום אותך
אף פעם לא הבנתי איך לשאול/ שוכח והולך/ משאיר את צעדיי כתובים בחול
ומרחוק תמיד שומע
עד שתחזרי אלמד לראות/ את המילים החסרות/ ואספר לך על הפחד שמזמן עבר,
עד שתחזרי אולי להיות/ רק אמיתית, לא מחשבות/ אז אשאר איתך אחרי שהדמיון נגמר
יצאתי לחפש עם אור ראשון/ מקום להיזכר/ פנייך עוד נותרו ברורות
כל רגע כבר הופך יותר נכון/ לרצות אותך יותר/ להיות אדם שלם יותר היום
אך לא מוצא דרכי אלייך/ ורק חולם אותך עדיין
עד שתחזרי אלמד לראות/ את המילים החסרות/ ואספר לך על הפחד שמזמן עבר,
עד שתחזרי אולי להיות/ רק אמיתית, לא מחשבות,/ אז אשאר איתך אחרי שהדמיון נגמר