שיר מודעות לניכור החברתי והבדידות בתוך עולם טכנולוגי שנראה יפה ואטרקטיבי. המבט מהצד על יושבי הבר, על התלמידים בבית הספר אומר דברים קשים על אנשים בתוך המדבר הנפשי של של הרשתות החברתיות. זו תרמית. זו התמכרות שיטתית לבנית התדמית. הוציא לי את המילים מהפה.
לביקורת חברתית לא חייבים מנגינות מעוגלות ומחניפות. צריך לומר דברים כמה שיותר בוטה, והמוסיקה צריכה להיות מעין תפאורה משדרגת. השיר הוא רוק סיקסטיז-ניו-וייב באקצנט בוטה ויבשושי, במבע סרקסטי. ההרמוניות הקוליות בונסח הרולינג סטונס מעניקות לשיר את המינונים הנכונים שמחדדים  את התמונה והתובנה. בר שיבר בעזרת עילי ברוורמן סימנו מטרה, ופגעו  במרכזה.

שעת לילה מאוחרת,/ בהצטלבות הרחובות הגדולים.
יש בר חשוך אבל חשוך בערך/ מואר באלף מסכים.
ואם לא הייתי מבין מה הם עושים/ זה דווקא די נחמד.
יושבים ביחד על הבר/ עושים אותו דבר/ אבל כולם לבד.

מבודדים בין קירות הזכוכית/ מימין ומשמאל הכל שקוף זו תרמית.
התמכרות שיטתית לבניית התדמית/כלואים בחוטים של רשת חברתית.

חוץ, יום, חצר בית הספר./ הילדים כולם יושבים דוממים
הם משחקים ביחד, לא בערך./ לא נראה שהם בכלל מכירים
ואם לא הייתי מבין מה הם עושים/ זה דווקא די נחמד.
יושבים ביחד במגרש/ משחקים משחק חדש/ אבל כולם לבד.

מבודדים בין קירות הזכוכית/ מימין ומשמאל הכל שקוף זו תרמית.
התמכרות שיטתית לבניית התדמית/ כלואים בחוטים של רשת חברתית.