פעם אנשים צעירים ברחו מהקיבוץ לעיר. עכשיו יש חזרה, ואני שומע רוקר מתרפק על ילדותו בשבילי הקיבוץ, ריח חציר, רגלים יחפות על מדשאות. טקסט הכי לא מיוחד שאפשר לכתוב ברוח נוסטלגית. מה גורם לגדי אלטמן להתגעגע? אולי הקורונה אשמה, אולי חיי העיר שאוכלת את יושביה. השיר אינו מספק סיבות. סתם געגועים לאווירת הקיבוץ של פעם.
האסוסיאציה המוסיקלית – קאנטרי. בפרובינציה המקומית – קיבוץ מוביל אל נשוויל. קולו הצרדרד של אלטמן מעוטר בצליל פדל סטיל ובנג'ו. הבלדה האיטית משדרת איזושהי תחושה של חיים בהילוך נמוך, בלי מירוץ ודאגות. אחרי הכל – דווקא המציאות הזו, שאין בה אקשן והזדמנויות, גרמה לאנשים לעזוב למקומות שבהם הכל קרה. השיר הזה נשמע נוסטלגיה סתמית, דכדוך שכזה ללא מורכבות שתהפוך אותו לשיר ייחודי על הזמנים ההם.
גדי אלטמן הגלגל מסתובב במאי וצלם – איתי רודן
גדי אלטמן הגלגל מסתובב – מילים
שוב עוד יום נגמר/ השמש נרגעה/ הטרקטורים חוזרים מהשדה
ובשבילי הקיבוץ/ משפחות עם ילדים בחוץ
משחקים יחפים על המדשאות
שוב עוד יום נגמר/ השמש נרגעה/ יש ריח של חציר באוויר
ובשבילי הקיבוץ/ משפחות והילדים בחוץ / משחקים יחפים בין הממטרות
תקשיב לרוח בעלים/ היא מספרת סיפורים/ וככה הימים עוברים
ורק המנגינה נשארת/ החלומות על הילדות/ על חברים ורוח שטות
תמיד אזכור אותם עמוק/ בתוך הלב
והגלגל מסתובב
