מה רע? מה קשה? ממה בורחים? למה גיא ויהל מתכוונים ב"זה" ומהי "המציאות הזו", שצריך "לסחוב אותה על הכתפיים" ומה פשר תחושת הלבד. חלק מהתשובה קיים ב"מחכים ש"הלב יתעורר"? מה קרה ללב שנרדם? הטקסט הרזה מנסה לשדר מצב לא נחמד (ימי הקורונה?) שמצריך לטעון מחדש את מצברי הרגש והיצירה בשניים – "להתרכז זה בזה".
גיא ויהל יודעים לתעל את התחושות לאפיק קצבי שממלא את השיר בתוכן אמוציונאלי. קולו העשיר של גיא מנטש מוסיף עומק לנרטיב. העיבוד וההפקה אוויריריים ובהירים ופותחים יפה את השיר. הצמד עולה על מסלול פופ מיינסטרים עדכני, שמעצים את האלמנט המלנכולי של הלבד, ועדיין אין כאן תחושה של חוויה פנימית טראומטית אותנטית, יותר נגיעה על פני השטח באיזושהי מציאות/ תחושה זמנית. לפי השיר הם כבר לא במציאות אחרת.
גיא ויהל הלב יתעורר
יותר מידי שירים/ יותר מידי סרטים בתוך הראש/ אין לי מילים לשלוף
אין לי חיים לשרוף עוד/ מה שנשאר יספיק לכמה שיספיק לי
לפחות אני יודע שניסיתי הכל
לסחוב את המציאות על הכתפיים/ זה קשה/ אז קצת בורחים מזה
מתערפלים בזה/ שולחים ידיים לקצה לעננים וזה/ מביא את השקט שנוכל להתרכז זה בזה
לאן הולכים כולם איך ממשיכים מכאן/ ואם תוכל תיתן לי רק סימן שאני לא לבד
ואז נשב לדבר/ כשהכל יגמר הלב יתעורר ו..
אז כמה שטוב לי אף פעם זה לא מרגש כמו בפעם הראשונה|
כל יום עובר ואני שואל את עצמי מה עשית לאחרונה
אין לי זרמים לסחוף/ אין לי פרחים לקטוף/ יש לי לאן לשאוף/ לא לתת לאש לשרוף
לסחוב את המציאות על הכתפיים/ זה קשה/ אז קצת בורחים מזה/ מתערפלים בזה
