השמש קרה, המיטות קרות, הירח חם. מד הטמפרטורה פעיל מאוד בשיר הגעגועים של גיא זו-ארץ המזמר על הישרדות רגשית על רקע געגועים לזוגתו ולבית ממקום רחוק בו הוא נמצא. כותב המילים ניסה לשרבט כמה שיותר "רגש" לשיר ונפל למלכודת של מטפורה לעוסה והתפלספות באגורה שחוקה – "בסוף העולם מחפש תשובות". סוגיית השאלות כלל אינה עולה. במקום זאת הדגש הוא על הנדוש – "כשאת רחוקה המיטות קרות".
גיא זו-ארץ מצליח איכשהו להציל את הטקסט השבלוני מטביעה בים הקלישאות בלחן והרמוניה מורכבים ההופכים את תחושת החסר לטון אמיתי. הדואט עם יעל בר-זוהר אינו תורם תרומה משמעותית לשיר. לעומת זאת, העיבוד של רועי זו-ארץ מעטר בגוונים אתניים – שמוסיפים יופי ורעננות של ממש.
גשם יורד כאן עכשיו, כמה את חסרה לי/ קשה להיות שם רחוק, לבד בלי הצחוק שלך. / כי כשאת לא פה איתי, אלוהים כמה קר לי. / הולך כל היום כמו שיכור, צמא אל האור שלך/ אבל… בלילות… בסוף העולם מחפש תשובות/ מוזר… השתיקות… כשאת רחוקה המיטות קרות/ ורק הירח מחמם.
כשאני לא שם אתך, השמש קרה לי. / כשאתה לא פה איתי, לא יודעת למה למי. / יושבת לבד בשכונה, בקפה של נחמה. / רק הירח דומה, הוא מאיר גם אותך רוצה.
אבל… בלילות… בסוף העולם מחפש תשובות/ מוזר… השתיקות… כשאת רחוקה המיטות קרות/ ורק הירח מחמם.
שמש שורפת עכשיו, כמה חם כבר נמאס לי/ שט כמו ענן ככה סתם, מיותם מהחום שלך./ כלום לא נוגע ימים, שבועות לא זזים לי/ מביט בירח נרדם, הוא קיים שם רק לי ולך.
אבל… בלילות… בסוף העולם מחפש תשובות/ מוזר… השתיקות… כשאת רחוקה המיטות קרות/ ורק הירח מחמם.
קליפ: אמיר תומר
