עובדה שאין עליה עוררין: אב אוהב את בנו מכיוון שהוא בנו, והסגולה הזו – להיות בנו של האב – אין שום מעשה שיוכל להפר אותה או לפגום בה. השאלה עד אנה? לשם כך נטה את הפועל רגש. נקבל מכל הבא ליד: ריגוש, רגשנות. מרגש. גיל קפטן הלחין את כל הרצף הזה. התפייט על הבן/ ילד וביקש גם את ברכת אלוהים. הטקסט מוגזם, פשטני עד משעמם. המנגינה, צלילי הפסנתר והכינור והטונים הקוליים – חבל הצלה, הופכים אותו למְרַגֵּשׁ, ואני לא מתכוון לפועל שכולם עושים בו שימוש סיטונאי, כאילו הכל מְרַגֵּשׁ. הביצוע אכן – נוגע ללב, מאפיל על השיר. אב ובנו שרים רגש טהור, הופכים הרמוניה של קולות הומים למנגינת לב. שרים על נתינה, על חיים עתידים, על אהבה. מבטיחים זה לזה הבטחות חיים מרוב אהבה.
הקולות מבטאים רוממות נפש אמיתית. בשיא הקליפ אב ובנו קופצים לתוך השקיעה. אז, כן, יש גבול בו הרגשנות גולשת על גדותיה והרגש עלול להפוך מצמרור לגירוד.
גיל ויגן קפטן ילד
פוסע עם הזמן בין סימני הדרך/ צעד ועוד צעד מרכיבים חיים
מכין אותך עכשיו, נותן צידה לדרך/ קח איתך את כל מה שהכנתי כאן..
קח איתך .. אני אוהב אותך/ הסתכל עליי עכשיו/ ידך בידי, אתה בנשמתי
ילד, מבטיח שאהיה מאחוריך/ שיברך האל וישמרך/ עומד כאן לצידך כל כולי למענך/ ילד שלי…
גם הלב שלי עטוף כולו ברגש/ כשאני עומד כאן לצידך
ואם צריך הרי תיתן את כל חייך/ אתה צוחק ואין כמוני מאושר
אבא , תמיד אני אהיה בין זרועותיך/ שיברך האל וישמרך/ עומד כאן לצידך כל כולי למענך
אבא שלי…
ילד ,מבטיח שאהי מאחוריך/ שיברך האל וישמרך/ עומד כאן לצידך כל כולי למענך
ילד/אבא שלי….