"גן הפעמון" הפכו  טקסט אקראי העוסק בבקשת הכוונה של אדם  למהלך רוק סוער. גיל שפירא (כתיבה, שירה) מנסה לייצר סיטואציה משכנעת להזדהות איתו. הטקסט עוסק רק בקריאה להכוונה לאיזה כוח עליון ("אתה יודע הכל") שעד עכשיו "שתק" – מבלי לגעת בנסיבות/ מניעים – מדוע עכשיו זקוק הדובר לעצה ומדוע איבד כיוון. התחושה היא ש"גן הפעמון" לא הפכו את סיטואציית ההליכה לאיבוד –  לטקסט יצירתי שלם שימצה את הנרטיב ויהפוך אות  לאמירת רוק משכנעת ובעלת עומק.  מצד שני, ההפקה המוסיקלית (יהוא ירון) הוסיפה  שכבת צבע ייחודית של סאונד וקול לשיר, שהופך  לריטואל-תזזיתי ייחודי המצליח לשדר איזשהו הלך רוח  של מצוקה. מהבחינה הזו, ההפקתית-מוסיקלית, יש ל"גן הפעמון" מה להציע.

שירה, גיטרה חשמלית – גיל שפירא, גיטרה חשמלית – ברק בן חמו, קלידים – אלי לוי, גיטרה באס – צחי אילוז, תופים, כלי הקשה – איתי אלה

הקליפ שביימו  ניתאי פישר, לינוי אקלה וגיל שפירא הוא היבט הומוריסטי בשילוב תנועה אורבנית, שממשיכה בשגרתה מול אדם שמחפש את מעט ה"תנועה" במטר המרובע שלו. פרשנות שהופכת את הקליפ מאוד אפקטיבי במכלול היצירתי של המוסיקלי-ויזואלי.

תגיד לי מה לעשות/ עד היום שתקת
עכשיו אני צריך עצה/ תן לי סימן, איזו דחיפה
לכיוון מסוים/ שאדע אפילו בערך לאן ללכת
לא ביקשתי מלאך/ רק שתסדר לי את הראש
שאדע מה עושה לי טוב/ אתה הרי יודע הכל
אז תן לי סימן, איזו דחיפה/ לכיוון מסוים
שאדע אפילו בערך לאן ללכת
איך אדע מה לעשות/ אם לא תאמר לי
איך אדע עם מי לחיות/ אם לא תראה לי
אז תן לי סימן, איזו דחיפה/ לכיוון מסוים
שאדע אפילו בערך לאן ללכת