לא ראיתי את הסרט. לפי הביקורות – רחוק ממאסארפיס. האלבום מציג זיקית סול פנומנלית. ג'ניפר הדסון שרה מתוך התעמקות בדמות ובמוזיקה של מלכת הנשמה, אריתה פרנקלין. האדסון יוצקת לשירים לעיתים קרובות תובנות רגשיות עמוקות אפילו יותר מהמקור. האדסון מגוונת את רוב המספרים המוזיקליים שלה עם שירת נשמה אולד סקול, בהבעה ובטונים שיותר מאשר "מכבדים" את המקור, הם לא פחות מרשימים.
RESPECT – הוא פס קול (60 דקות, 18 רצועות) הושל הביוגרפיה הקולנועית של ארתה פרנקלין. מאחורי האגדה יש כמובן סיפור. הוא מגיע דרך המוזיקה בסרט העלילתי החדש. בבימויו של ליסל טומי.
פס הקול נפתח בגוספל "There is a Fountain Filled In Blood", כאן פוגשים את אריתה הצעירה (בגילומה של סקיי דקוטה טרנר), ולאחר מכן מפנה את מקומה לג'ניפר הדסון. מכאן, מקבלים סקירה כללית פחות או יותר של הקריירה המוסיקלית שלה.
מהביקורת אפשר ללמוד שג'ניפר הדסון עושה עבודה מדהימה, ויש מי שנסחף עד משפט כמו "היא אריתה פרנקלין". רוב השירים המופיעים בפסקול זה מגיעים מאריתה בשנים 1967-1968, וזה הגיוני לחלוטין. פס הקול נסגר בשיר חדש אחד, "כאן אני (שרה את דרכי הביתה)" שכתבה קרול קינג, שאותו אני מניח משמיעים על רקע הכתוביות של סיום של הסרט. קרול קינג הייתה כמובן אחת הכותבות השותפות של הלחן הנפלא שאריתה שרה – You Make Me Feel Like A Woman Natural. לא ראיתי את הסרט. ולא רק Chains Of Fool, ו – Respect.
האדסון היא הכי אריתה בשיר כמו – I Never Loved A Man. האם זה מספיק כדי להוציא אותך מהבית לקולנוע? דברו עם מי שכבר צפה, או תקראו את מבקרי הסרטים. כל מה שאני יכול להגיד – יש הרבה מה לאהוב בפסקול הזה.
