ההספדים נישאו כבר ב-24 באוקטובר 2009 בהאנגר 11.  זמרי ישראל התכנסו אז לערב הוקרה מיוחד לגרי אקשטיין לציון 40 שנות פעילותו ברוק המקומי, וגם על רקע הטראומה שעבר שנה לפני כן – אירוע מוחי, שכמעט גרם למותו. פלג גופו השמאלי הפך משותק, כושר הדיבור נפגע, ובמשך שבועות היה מרותק לכיסא גלגלים. האירוע הגביל את תנועותיו המוטוריות. מאז הוא נמצא בתהליך שיקום ארוך. סופו: נפטר מאי ספיקת כליות.
איש רוק מבטן, מלידה, מילדות, מנעורים ועד הלום, כמוני, הוא גדל בפרבר תל-אביבי דרומי – קרית שלום. היו לנו שיחות על המקום הזה. לעיתים יש תחושה שכדי להיות רוקיסט אתה צריך לצמוח גיאוגרפית במקומות הנכונים. הוא היה אז בן 16. גילה לראשונה את הגיטרה החשמלית והקים להקה שנקראה "כובשי הקצב", שבין חבריה היו בתקופה מסוימת בועז שרעבי ומיקי גבריאלוב. מאז ידע להקות והרכבים למכביר. להקת ה"מטפסים", "להקת תל אביב", להקת "מטריות", להקת "הכוכבים הכחולים" ולהקת "הנסיכים". בשנות השבעים היה שותף בלהקת "האצבעות" ולהקת "קלידוסקופ".
בשנת 1977 הוציא את אלבומו הראשון "מחזור א' תשלז". במהלך שנות השבעים ושנות השמונים ניגן אקשטיין באלבומים של שלמה ארצי, אריק איינשטיין ושלום חנוך, והפיק מוזיקלית אלבומים כמו "דרך המשי" של יהודית רביץ. להיטי תור הזהב שלו: "היום זה היום", "רוח סתיו" הנפלא, "שן כוכב", "בוגי איתי הלילה", "אני הולך לבית שאן", קפטיין ג'ק".
בתחילת השמונים הוא שותף ללהקת "סתיו". בשנת 1981 הוציא שלושה אלבומים – "לא לשידור", "פטה מורגנה" ו"גרי אקשטיין". כמו כן, הלחין גם את המוזיקה לסרטים "פצעי בגרות 80", "עם ישראל חי" ו"בחינת בגרות". ב- 1981 הצטרף אקשטיין להרכב ההופעות "כלים שלובים" לצד יצחק קלפטר, יגאל בשן ודני ליטני. ב- 1982 הוציא את האלבום "גדליהו והמיסטוק".
לקראת אמצע שנות השמונים, פתח גרי אקשטיין אולפן הקלטות, שהפך למקור פרנסתו העיקרי. בתקופה זו היה אקשטיין שותף בלהקת "סרט" הייחודית. ב- 1986 הוציא אלבום נוסף בשם "עבודת יד", הלחין את המוזיקה לסרט "השיגעון הגדול". ב- 1993 הוציא את האלבום "בלי מילים".
אבל ככל שהקריירה שלו התקדמה, העדיף אקשטיין את תחום ההפקה לאחרים – גם כטכנאי הקלטה מבוקש. את רוב שנות השמונים והתשעים הקדיש להקלטות והפקות של מוסיקה שאינה שלו. פה ושם העלה אצלי הרהורים: איך אמן כמוהו לא מלכד את כישוריו להוצאת אלבום הרוק הגדול של חייו. זה לא קרה. גרי אקשטיין לא הוציא את אלבום הרוק האולטימטיבי של חייו. האירוע המוחי – חיסל לחלוטין אפשרות כזו.
כאמור, נפרדנו כבר לפני 11 שנה בהאנגר. שלמה ארצי התיישב ליד אקשטיין  ושר לו "ירח".
זכרוני הראשון אם יופייך אינו מטעה אותי,
משליך גיטרה ואבי עלי צורח,
ואימי אומרת "זה החוטא שלי",
ולוקחת אותי לטיול מנחם מול ירח.
וזכרוני השני, אם עינייך אינן מטעות אותי,
עוזב את הבית אל סיכוני הזמן,
כששאלתי אותך "האם תהיי לי לעולמים?"
ענית: "תביט לירח שם יש כבר אדם".
רגע שהבהיר: כולנו בני אדם. האירועים המוחיים של שתי שניות בחיים, והכל מתהפך. אתה בדרך לירח. ואז, פתאום כולם כאן למענך. החברים בנפש, אנשי המקצוע, הכוכבים של העכשיו והמחר והסופרסטארים. הגיעו  ממי פיינגולד ועד ריטה. ממוניקה סקס ועד תמוז ותיסלם. 
גרי אקשטיין עלה  על הבמה נתן קולו בשיר עם דני בסן. אולי זה לא יאה לומר: כמה אירוני, שאתה צריך להמתין לאירוע טראומטי, כדי להבין שאוהבים אותך, ובאוזני כבר צלצל המשפט הצפוי: אלה החיים. אבל אם אלה הם החיים,יש בהם עצב וגם יופי. הערב ההוא האיר מיופי. עכשיו זו שעת הארכיונים. עיתונאים נוברים ודולים עוד פיסת מידע, כי גרי אקשטיין איננו עוד.

גרי אקשטיין – אני הולך לבית שאן