קדרות, עגמומיות, אפלה. "דה גלום" מנסים לשדר אפוקליפסה מתקרבת. יואב לנדאו מתכונן לסוף העולם. בקרוב יתחיל להחשיך. blacked-out sun. העולם נהייה קר. מדברים על החיים בחיים אחרים. זה מרגיש כאילו לפניהם נצחים, ושהם אינם מתבגרים. כשהכל ייעלם, פניה יעמעמו את דמעותיו. זה מרגיש כאילו אהבתם מחוייבת לעידנים.
לנדאו ושות יצרו תפאורת רוק תואמת. הקצב, המנגינה מכניסים למסלול חשוך וקדורני. לא ניכנס להגדרות, למרות שדף יחסי הציבור מציע שפע מ"דרים רוק אלטרנטיבי" ועד "פוסט פאנק" ו"ארט רוק" ואף מציין השפעות (הפיקסיז, ניו אורדר, ג'יזוס ומרי צ'יין). למרות ריבוי ה"מורים", נאמר שיש כאן נסיון להצגת רוק קצת אחרת. לי היתה אסוסיאציה לפוסט פאנק של מינימל קומפקט בקצב הדחוס, בתפקיד השירה, שנשמעת יותר חסרת פנים, מעומעמת מאחורי חטיבת הקצב כחלק מהקונטקסט של הסאונד. לנדאו ושות אינם מכריזים על המהפכה הבאה, אבל בצליל הזה יש משהו אפל לא שטחי, מעורר סקרנות להמשך.
יואב לנדאו – שירה, גיטרות, בס, ניצן אופנהיימר – סינתיסייזר, טל אשל – סאונד, יובל גוטמן – תופים, הקשה
קליפ: אוהד אלימלך
It's darkening soon
At just half past noon
& the end is near
We'll share our pretty life
In a different life
'Cause we are bound for aeons
& it feels like
Feels like
Ahead of us are aeons
& it feels like
We're not getting older
Here comes the leviathan
In the blacked-out sun
but baby don't you fear
'Cause when everything will fade
It will be your face
That will fade my tears
& it feels like
Feels like
We have known for aeons
& it feels like
The world is getting colder
& it feels like
We are bound for aeons