אני תחת הפצצה של שירי שברון לב של אוהבים נכזבים בז'אנר המזרחי.  מה פשר הצונאמי של מפחי הנפש ושיר ההתבכיינות? עצוב לו לדודו אהרון, גמרה לו את הדלק של הלב (איזה אוקטן?) אם אין דלק ללב איך הוא על מאתיים, ועוד לב שבור?! לא בטוח שדודו אהרון שאל את עצמו כשקרא את הטקסט.  מה קרה? מחקה אותו, החליפה מספר, אמרה שהכל נגמר. גם הוא עצמו אינו מאמין שה"מישהו" למעלה יחליט שיפגשו ברחוב במקרה. כותבי השיר דחפו גם את אלוהים לשיר. אני כבר הפסקתי להאמין, שדודו אהרון מסוגל לחשוב מחוץ לאותה קופסה אינסטנט משומשת, שכותביו ממשיכים למלא אותה בשטויות על פרידות.
המוסיקה –  לא נבדוק לדודו כמה פעימות הלב אותנטיות. זמר מיומן כמוהו מתחנן למנגינות נוגות מהסוג הזה. הוא אינו מתעצב עליהן, אלא מתענג עליהן בסלסול צפוי. זה כל הסיפור. העיבוד וההפקה יסדרו לו קישוטים לקינת אוהב נוגה (כינורות: מאיר משעלי) מהסוג שזמר כמוהו שר על טייס אוטומטי. ירשה לי אהרון לדחות את ההשתתפות בצערו לשיר אחר. אני כבר לא מאמין שזה יגיע.

לפעמים בא לי לשכוח שנגמר / עצוב שאין יותר / למי להתקשר/ בסוף הפסדנו
ואיך גמרת לי את הדלק של הלב / שהאגו יישרף  / הוא לא שווה / את הבדידות הזאת שלנו
איך את מסוגלת להגיד שנגמר / כשאת ממשיכה הלב שלי על מאתיים / קשה לי להודות אבל זה מה זה מוזר
ותכלס שבועות לא הסתכלת לי בעיניים / מחקת אותי מכל מקום/ החלפת את המספר
תגידי מה נהיה ממך הלב שלי נשבר / לדעת שללב שלך/ נשבר ממני…
כולם אומרים לי זאת תקופה וזה עובר / אתה עוד תסתדר / רק אל תשאל יותר ״מה איתנו?״
מזל שיש שיחות להיזכר / בכל מה שהזמן/ מזמן לקח מכאן / לקח אותנו
איך את מסוגלת להגיד שנגמר / כשאת ממשיכה הלב שלי על מאתיים / קשה לי להודות אבל זה מה זה מוזר
ותכלס שבועות לא הסתכלת לי בעיניים / מחקת אותי מכל מקום / החלפת את המספר
תגידי מה נהיה ממך הלב שלי נשבר / לדעת שללב שלך/ נשבר ממני…
ואני כבר לא מאמין/ שמישהו למעלה יחליט/ שניפגש ברחוב במקרה / עצוב לי לאהוב אותך/ ולדעת שזה אף פעם לא יקרה…