דולב רם ופן חזות מסתמנים כבית החרושת גדול לייצור פזמונים בז'אנר הים-תיכוני. גם דודו אהרון נעזר בשירותיהם. אולי התקנא בהצלחה של עדן בן זקן. יש כאן קו ייצור מבוקש. קונפקציה של שירי אהבה ושברונה. מזמינים לפי נושא נדרש: הנושא הכי שחוק בז'אנר – גבר כקורבן של אהובה.  זוהי עוד וריאציה:  הפעם – הגבר ששוכב על הכביש ומבקש הצלה, יענו מסוג המפגינים שמוכנים להתאבד בדריסת מכונית. בהמשך מגיע הסכמה נחמדה אפילו ג'נטלמנית מצדו לצעד שעשתה "זה בסדר שהלכת" (מה בסדר? ממש לא. אתה שבור והכל בסדר?!) ואז – קטע ההתבכיינות – איפה טעינו, דמעות כמו מעליות, היית כל החיים שלי וכו'. דימוי המעליות הוא שליפה מארון הכלים של היצרנים. מעליות עולות, יורדות. את הקהל שחוגג עם השירים האלה לא ממש מעניין דימוי. מעליות נשמע בסדר.
המוסיקה איך לא – שמחה. קצב אלקטרוני בעליה, דאנס מזיז. אפקטים וקולות צווחניים. דודו אהרון שר גבוה ונשאר שם. האלקטרוניקה  ממשיכה את הסלסול. אני מוכן להמר שהטקסט הזה ממש לא מזיז את הבוהן הימינית של דודו אהרון. אם מדובר בלהיט ים תיכוני מקומי – מהמשעממים ביותר שלו. עוד שיר למקבץ. עוד אינסטנט לאוסף. אני כבר לא מדבר על מקוריות, אלא על נשמה, שאר רוח. זה שיר עם הרבה רוח אבל ללא רוח חיים.

זה כמו לשכב על הכביש / באמצע הדרך / מחכה שתצילי אותי/
כשאת מתנתקת / לבד תמיד מול כל העולם
וזה בסדר שהלכת/ אני לא כועס , כועס עלייך …
מעליות , עולות ולא יורדות / זה כמו הלב שלך , זה כמו הלב שלי
והדמעות  כמו מעליות / זה לא את זה אני / זה על הלב שלי  
ושובר את הראש/ לחשוב רק עלינו / אם היה … היה אפשר להחזיר  
אותך ואותי / אז איפה טעינו !/ רגשות כאן לא יוכלו להועיל
וזה בסדר שהלכת/ כי זה לא יהיה יותר בנינו 
מעליות , עולות ולא יורדות / זה כמו הלב שלך , זה כמו הלב שלי
והדמעות  כמו מעליות / זה לא את זה אני / זה על הלב שלי
לאן שלא אלך את תמיד תהיי/ כי את היית כל החיים שלי/ כן אין לי מה לומר 
אין לזה מחר/ כי כלום כבר לא יעזור /מעליות ...