דודי בר דוד שר אפוקליפסה עכשיו. במישור האישי – לא נשאר עם מי לצאת לשתות, דמעות שלא הולכות לישון. בלאומי – "המדינה בוכה" ו"מי מכר הכל ומי שילם ביוקר", בתחושה הכללית – השפיות נעלמת. במונחים של חזון אימים – גשם שאינו יודע שהוא האחרון. בר דוד השתמש באמצעים אמנותיים מגוונים כדי לספר את חזון אחרית ימים. אין מילה על תקווה באופק.
המנגינה וטון השירה משדרים תוגה שיש בה חרדה. המנגינה והמקצב מוליכים את התוגה והביאוס לכביש מרכזי ידידותי למאזין. זה קליט מאוד כבר בהאזנה אחת, אבל ה"נוחות" המוסיקלית אינה מטייחת תחושת אמת. אין כאן שקר. ההבעה המדוכדכת והקודרת של בר דוד נשמעת אמינה, יוצאת ממקום שמתחת למיתרי הקול. מכילה את הבלבול כמו גם את האימה.
דודי בר דוד מה עכשיו קליפ אנימציה: אייל ויינגרטן
מדברים על עיר שבורה אחת בתוך החושך/ מה הם מנסים לומר/ מול הים שלך ואין שום מפרשים באופק
לא תמיד הכל ישר/ עכשיו זה רק אני והשמיים/ לא נשאר לי כבר עם מי לצאת לשתות/ הבית קפה ליד נסגר בינתיים
כמוך בלילות
מה עכשיו, השפיות שכמעט נעלמת/ לא חוזרת אלי היום/ השירים ששרפנו בחדר/ הדמעות לא הולכות לישון
גם גשם לא יודע שהוא האחרון
הרהורים אני נכנע לזכרונות בבוקר/ מה הם מנסים לומר/ מי מכר הכל ומי שילם ביוקר/ מי הולך ומי נשאר
איך אפשר לתפוס אותך בשתי ידיים/ שידייך כבר מזמן לא מחפשות/ המדינה הזאת בוכה/ בינתיים כמוך בלילות
מה עכשיו, השפיות שכמעט נעלמת/ לא חוזרת אלי היום/ השירים ששרפנו בחדר/ הדמעות לא הולכות לישון
גם גשם לא יודע שהוא האחרון
