בכל פרויקט שבו מעורב פליט פינק פלויד, מחפשים כמעט טבעית הדים להרכב ההוא. אחרי אלבום האמביינט האינסטרומנטלי The Endless River של פינק פלויד (האחרון והסופי שלהם), נשארתי קצת רעב. את ציפיותיי הטלתי על הרביעי של דיוויד גילמור, קול מחוספס, גיטריסט נפלא, שנכתב על ידו וע"י רעייתו פולי סמסון.
השירים הם תערובת של אוטוביוגרפיה והרהורים מנקודות מבט שגרתיות על החיים – אהבה, התקוות, המועקות, השמחות. הצלילים הם לעיתים הד העולה מהעבר הפלוידי. קטע כמו Beauty או Today. נכון, זה אינו "דארק סייד אופ דה מון" לא The Wall, אבל היוצר בן ה-69 עדיין מסתובב באזורים האלה.
10 שירים, מהם 3 אינסטרומנטליים, שהם תערובת של מוסיקאי ורסטילי, שהמעיין שלו נובע ממקורות שונים – רוק, ג'אז, אמביינט, פופ. שיר הנושא Rattle That Lock מזכיר עבודות של הלהקה משנות השמונים והתשעים, כאשר חבריה ניסו למצוא זהות אומנותית, אחרי פרישתו של רוג'ר ווטרס. צליל הגיטרה ב – Dancing Right in Front of Me הוא טעם משובח של פעם. Today מחזיר לצליל של Animals. האם זה אלבומו הטוב ביותר של גילמור מבין הארבעה שהוציא? אסתפק בתשובה, שזוהי המוסיקה הכי קרובה לפינק פלויד הקלאסית, שמעריציה של הלהקה יכולים לקבל באלה הימים.
Rattle That Lock – למה התכוון המשורר? גילמור: "פולי (אשתו) ואני כתבנו את השיר על המגבלות שמטיל עלינו העולם המודרני במיוחד בבריטניה, בה מחאה נרמסת בגסות ע"י השלטונות. השיר אמור לעודד אנשים למחות על דברים שמרגיזים אותם. אני חש כאילו בריטניה הולכת לכיוון של מדינת משטרה"
- "5 A.M."
2. "Rattle That Lock"
3. "Faces Of Stone"
4. "A Boat Lies Waiting"
5. "Dancing Right In Front Of Me"
6. "In Any Tongue"
7. "Beauty (Gilmour)
8. "The Girl In The Yellow Dress"
9. "Today"
10. "And Then…"
