ההקלטה החיה משנת 1980 חיברה ענקי גיטרה למפגן פיוז'ן. אל דימולה וג'ון מקלפלין עם אשף הגיטרה הספרדי פאקו דלוסיה. התוצאה, תצוגה טכנית מסנוורת, שהוגדרה על ידי הביקורת כפסגה הבינלאומית של פריטת הגיטרות האקוסטיות – טכנית ורגשית כאחד.
בולטת חשיבותו של ג'ון מקלפלין (John McLaughlin) להתפתחות סצנת פיוז'ן הג'אז: כגיטריסט בסדרת Bitches Brew של מילס דייוויס ומי שבצדיע במחווה לג'ק ג'ונסון, הוא היה הגיטריסט המשמעותי הראשון בעידן הג'אז החשמלי; מקלפלין מיזג רוק, רוחניות ותזמור שופע באמצעות תזמורת מהווישנו שלו. דימיולה (DiMeola) הוא גיטריסט הפיוז'ן המצליח ביותר מבחינה מסחרית, הגיע למעמד כוכב במסגרת Return to Forever עם ההרכב האגדי של צ'יק קוריאה Return to Forever וגם בתקליטים שהוא הוציא.
פאקו דה לוסיה (Paco de DeLucia) גיטריסט פלמנקו נפלא. ההתמצאות שלו בדיאלקט האנדלוסי "צבעה" את "יום שישי בסאן פרנציסקו" יותר מכל נגן אחר בשלישיה גם כשמדובר בקומפוזיציות פשוטות שאינן פלמנקו. הפרייזינג והרגישות מסתתרים מאחורי כל צליל. אף אחד לא יכול לנגן גיטרה ממש כמו ג'ון מקלפלין בהקלטה זו. סגנון הנגינה שלו משותף יותר עם מכונת יריה מאשר כלי מיתר.
בהגדרה כללית, מדובר בהופעה של גיטרות ג'אז אקוסטיות, אבל זה לא אלבום easy listening. זה צליל של שלושה מווירטואוזי הגיטרה הגדולים של זמננו, ואולי בכל הזמנים. אם אתה יכול לנגן ככה, יש לך כל הזכות ללכת על שואו אופ. למעשה, הקלטות אלה אינן בולטות במוזיקליות שלהן כמו בווירטואוזיות שלהן. אחרי כל השנים המפגש המוקלט הזה נשמע עדיין אחד מפלאי עולם של אלבומי הגיטרה בעיקר בכל הקשור לטכניקת הנגינה. צריכים להאזין כדי להאמין.
