חזרתי לצורך "ביי ביי" ל"רק תגיד", שיר מלהיב שיצא בינואר שנה שעברה. גם אז דיקלה שרה על אהבה במצוקה, כזו שמייצרת תלות בלתי ניתנת להתרה. אז עלינו איתה לרכבת שדהרה בשיר קצבי, שלא הראה קורלציה בין התוכן למוסיקה, ונשמע כלהיט להדרן בהופעות.
ב"ביי ביי" למרות הספק המכרסם ( "תגיד לי זה נכון/ האם בראש שלי יש היגיון") דיקלה מקוננת את השחרור מכל מה שחונק אותה. דווקא כשהיא שרה "אני חופשיה ממך/ מכל מה שקשור בך/ איך שצרחנו ברחובות/ רואה לך בעיניים וגם חופשיה מעצמי/ מכל מה שחונק אותי", עוברים איתה למוד מלנכולי דרמטי איטי שמשדר מצוקה ולא מבע המעיד על שחרור.
אין רמז בשיר שהדרמה האישית שבו נובעת מהתחבטות מתסכלת. היא יצאה לחופש ממנו, מכל מה שקשור בו והשתחררה בעצמה ממחנק. אז למה הטון הדרמטי המדוכדך? זה נשמע כאילו דיקלה מתבייתת על מניירה דרמטית מוכרת, והתוצאה לכן לא חם ולא קר.
דיקלה ביי ביי בימוי וצילום: שמעון שושן
תגיד לי זה אמיתי/ האם אוהב אותך עד יום מותי/ תגיד לי זה נכון/ האם בראש שלי יש היגיון
ביי, ביי, ביי עליתי על מטוס ודי/ מישהו שיקר עליי וואי וואי/ ביי, ביי, ביי הסיפור גדול מדי
אמא עוד אחזור גדולה וואי וואי
אני חופשיה ממך/ מכל מה שקשור בך/ איך שצרחנו ברחובות/ רואה לך בעיניים וגם
חופשיה מעצמי/ מכל מה שחונק אותי
תגיד לי זה נצחי / או האם זה רק רגע פרטי/ תגיד לי זה נכון/ האם בראש שלי יש היגיון
ביי, ביי, ביי עליתי על מטוס ודי/ מישהו שיקר עליי וואי וואי/ ביי, ביי, ביי הסיפור גדול מדי
אמא עוד אחזור גדולה וואי וואי
אני חופשיה ממך/ מכל מה שקשור בך/ איך שצרחנו ברחובות/ רואה לך בעיניים וגם
חופשיה מעצמי/ מכל מה שחונק אותי
