מה שחולף בראשה שלי מי שהאיש שלה הודיע לה שהוא יחזור מאוחר הלילה, ושלא תמתין לו. בארבע ועשרה – עדיין לא חזר. מה עובר לה בראש? האם זה מה שהיא חושבת? האם אכן זה מוביל לסוף הזוגיות אחרי 20 שנה? דנה ברגר אינה שרה את האישה הממתינה בסערת רגשות, אלא בעצב מופנם. שתיית תה הצמחים במהלך ההמתנה לגבר שלה משדרת מן הסתם ניסיון להרגיע את עצמה, שהוא בכל זאת אינו נמצא בחיקה של מישהי אחרת – "והלוואי שכל זה לא קורה".
אקורד הפתיחה בפסנתר  מכניס חזק לסיפור הדרמטי שלה. אבל במקום לקבל שיר מלודרמטי, האוזן מתענגת על מנגינה ענוגה ועל טון הנוגה אך המפוקח של ברגר. גם העיבוד וההפקה המוסיקלית מכניסים לאווירת לילה רגועה הנמשכת עד הבית האחרון ומצטרפת לטון שהוא יותר פרספקטיבה כואבת ופחות מלודרמה. דנה ברגר נמצאת לגמרי בתוך הסיטואציה במוסיקה, בביצוע, בהזדהות.

כבר לילה מאוחר ואתה לא בבית / כבר לילה מאוחר, לא מצליחה לישון / לא מבינה אותך בכלל בזמן האחרון / אתה לא בבית 
אמרת שתחזור הערב מאוחר / ביקשת שלא אחכה, אבל שלוש בלילה / איפה אתה יכול להיות ? 
אתה לא בבית 
ויש לי הרגשה רעה שאתה לא לבד / שמישהי אחרת מרגישה אותך עכשיו / אחרי עשרים שנה ביחד, כמעט חיים שלמים / האם אתה עדיין מחפש בחוץ דברים שנמצאים בפנים ? / כבר לילה מאוחר, כמעט שלוש וחצי / הכנתי לי עוד תה צמחים / הילדים שלנו ישנים, עכשיו כיסיתי את הקטנה 
האם היא צעירה ממני? האם היא מבינה ? 
את כל מה שעובר לך בתוך הלב / האם היא שמה לך תחבושות ? / האם היא תוותר עליך ? חדשות רעות / כל מה שבנינו בעשר אצבעות 
ויש לי הרגשה רעה שאתה לא לבד / שמישהי אחרת מרגישה אותך עכשיו / אחרי עשרים שנה ביחד, כמעט חיים שלמים / האם אתה עדיין מחפש בחוץ דברים שנמצאים בפנים ? 
ארבע ועשרה, עומדת בחלון / תכף הבוקר כבר עולה / ואין סימן ממך והלוואי שכל זה לא קורה 
אתה לא בבית

*** דנה ברגר: ״השיר הזה התחיל כתרגיל כתיבה שנתתי לעצמי. ישבתי בדירת הכתיבה הסודית שלי ברחוב הירקון בתל אביב, ותרגלתי ״זמן בהייה״ אל מול החלון הגדול שמשקיף אל הים ואל המלונות, התחלתי לדמיין את האנשים שבורחים באמצע היום מהחיים שלהם ובאים למלון כדי לפגוש את המאהב/ת שלהם לכמה שעות של אסקפיזם. נולד שיר מתוק וחצוף על שניים כאלה ועל מעלליהם בחדר באותו המלון ואיך כל אחד מהם חוזר אל השקר שלו אחרי המקלחת הקרה. אבל אז הרגשתי שאני מפספסת משהו ושהדרמה הגדולה מתחבאת בעצם אצל בני הזוג הנותרים בבית. וכך המצלמה שבתוך הראש שלי עברה בחשש ובסקרנות גדולה אל ביתה של האישה שנשארה בבית. זו שהתעוררה באמצע הלילה ולא הבינה מדוע האיש שלה לא בבית. השיר מלווה אותה בין החדרים לאורך הלילה הזה. נדמה לי שזו הפעם הראשונה שהאישה הזו מדברת בקול רם. ולי יש את הזכות לשיר לכם את השיר שלה.  שירה של האישה הנבגדת."