ההרגשה שאנחנו לא בסדר אחרי ריב – היא הדבר הקשה לנו ביותר. כדי להקל אנחנו מנסים היפוך תודעה. בדרך כלל מחפשים את האשם לא בנו, לפעמים נלחמים בחירוף נפש כזה להוכיח שאנחנו צודקים, והצד שכנגד טועה. על קדושת הדגל הזה אנחנו מוכנים להפוך את חיי הזוגיות לגיהנום של מריבות, לשרוף את הבית, ולהרוס את היקר לנו ביותר. זה הסיפור של רגשי אשמה שהופכים להאשמה.
דנה ברגר שרה ניסיון להתפקח מהמצב על רקע עולם שנעצר, שהוא קטליזטור אבל לא הסיבה. לוקחת בחזרה (ובעברית – חוזרת בה ממה שאמרה) את מה שאמרה, ולעת בוקר נצמדת אליו ומסיימת ב"נתחבק ונשיר ונסלח".
בפתיחת השיר נשמעת מפוקחת, בהמשך עוברת למבע רגשי של מצוקה. זהו פופ מלודי אולד סקול, בלדת שמשדרת סערת רגשות שכיחה. ההבדל: הלחן, וטון השירה מספרים את הסיפור ברמת אמינות אישית גבוהה. זוהי דנה ברגר במיטבה כמו שתמיד אהבתי לשמוע. לא מחפש אצלה חידושים והפתעות. טובה כשהיא נשמעת עצמה.
דנה ברגר בפייסבוק: "כמעט שנה עברה מאז ששחררתי מוזיקה חדשה אל העולם. שנה שבה העולם התהפך לנו, שנה שבה הבנו לעומק את מה שידענו תמיד אבל לא באמת יכולנו להפנים: שום דבר לא בטוח, שום דבר לא מובן מאליו, שנה שבה עצרו לנו את ההופעות, את הלקום בבוקר וללכת לעבודה, שנה שבה נסגרנו בבתים שלנו עם בני/ות הזוג שלנו ועם הילדים שלנו וכל האמת השתקפה לנו ישר בפרצוף… שנה שלא חיבקתי את אמא שלי.
"שנה שבה הבנו שכל הגדרה עצמית היא גם גדר שמגדרת אותנו וגם כובלת. שנה שבה נאלצנו לשחרר קצת את האחיזה מכל מה שחשבנו שידענו. שנה שהתחילה עם הרבה פחד וחוסר אונים, והמשיכה אל תוך התבוננות פנימה ולמידה חדשה על איך אפשר לחיות גם אחרת"
דנה ברגר עד הבוקר הבא
חושך מאיים, הסיפור רחוק מלהסתיים/ מסובבת ת׳ראש על הכר, לא נרדמת עד מחר
איך מדגדג לי להעיר אותך/ לא אוכל לישון בלי להרגיש אותך
את מה שאמרתי לוקחת חזרה/ נצמדת אליך עד הבוקר הבא
שמש מתגנב, שני סוכר ממתיק את הכאב/ אם הפחד שומר או סוהר, אם נלמד לוותר
איך זה לפעמים, מכאיבים למי שאוהבים/ מכוונים אל אותה החולשה את חיצי המריבה
איך מדגדג לי להעיר אותך/ לא אוכל לישון בלי להרגיש אותך
את מה שאמרתי לוקחת חזרה/ נצמדת אליך עד הבוקר הבא
העולם עצר/ עוד נתחיל את כל מה שנגמר/ נתחבק ונשיר ונסלח/ העולם יפתח
נצמדת אליך עד הבוקר הבא…
