דניאל זמיר, נשפן ג'אז ורסטילי-פלורליסטי, איש דת ואמונה, יוצא מעמדה של איך פונים לקהל הרחב של שוחרי ג'אז, פופ, אתני כאחד. איך עוברים מחתונה אחת לחתונה שניה בעת ובעונה אחת ורוקדים על שתיהן.
אני לא ממציא דבר: בפתח החוברת כותב דניאל זמיר משהו על חלוקת הדיסק שתקל על "המסע המוסיקלי של המאזין". ואכן, בחלק השני של האלבום, אחרי קטעי הג'אז האקסטזיים – מגיעים האורחים.
בחלקו הראשון של הדיסק התאים דניאל נושאים למקצבים (שלושה עשר רבעים, תשע שמינית, שבע עשרה שמיניות ועוד) כאן מקבלים הג'אזיסט הוירטואוז הפורה שאינו מסתפק בקו ג'אזי אחד ומנגן במלוא הנשמה בקו התפר שבין ג'אז למוסיקה יהודית.
מאוחר יותר מגיעים האורחים, תחילה יוני רכטר שמצטרף לעיבוד חדש של "הורה ממטרה" (מוהר וילנסקי), יוני רכטר יחזור בגרסה דיבור ושירה סולו סקסופון של זמיר ל"מחר" (זך-רכטר), ולפתע אני מגלה את השיר הזה מחדש.
אמרנו ורסטיליות כי לדניאל זמיר אין גבולות סגנוניים: אם רכטר הוא קלאסי-ג'אזי באוריינטציה (החיבור הנפלא לזמיר ב"עד מחר"), ברי סחרוף הוא מכוון רוק, וגם כאן הכין דניאל שידוך: יעלה ויבוא ברי סחרוף לבצע יחד איתו את "יעלה" , פיוט מאת ישראל נג'ארה בלחנו של עזרא אהרון. גם מתיסיהו נמצא כאן (אפקט ביט בוקס המופק בפה), וזהו כבר שילוב חסר תקדים.
מתיסיהו יצטרף בדיבור (ראפ) ל"אין לי מקום", שיר טרוניה על העולם בו אנו חיים וב"שיר נחמה ועידוד", הניגוד הגמור, שיר הנושא של הדיסק, מנגינה וקולות של שמחה עד אקסטזה כאשר מתיסיהו שר באנגלית "רוחות תהילים רוקדות … שנו דעתכם, השאירו צרות מאחוריכם… זוהי רק ההתחלה".
והסיום "בצהרי היום" של מאיר אריאל ודיוויד ברוזה. שהוקלט בחוות רונית בערב לזכרו של אריאל.
ככה: מי שרצה דניאל זמיר פיור ג'אז – לא יקבל. מי שרצה דניאל זמיר בלבושיו האחרים – יצא מהדיסק הזה עם חצי תאוותו בידו, מי שחפץ גם מזה ומזה, יקבל את דניאל השלם נכון ל-2012.
מהו דניאל השלם? זהו דניאל שמחפש נקודות חיבור בין אמונה למוסיקה, מוסיקה של אמת שמגיעה מספירות שנוגעות באיזו שכינה, אבל זוהי קודם כל אמת שנובעת מהיוצר, מהכישרון לחבור כג'אזיסט עם מוסיקה יהודית ומוסיקה ישראלית משובחת. החיבור הזה יצר דיסק שאינו בהכרח מישמש מוסיקלי אלא מהות של קרוסאובר שהיא יותר פסיפס מרהיב מאשר אוסף מטולא.

נגנים: שי מאסטרו – פסנתר, חגי מילוא – קונטרבס מארק ג'וליאנה – תופים.