כשהיינו צעירים ואוהבים. איך חלפו השנים. דני בסן אינו מבואס. אחרי כל השנים הוא עושה שימוש בשיר להצהרת אמונים מחודשת במי שאיתו, למרות השנים. הוא בחר במטפורה שאינה משאירה מקום להרהור: "את ואני אחרי כל השנים/ סלע איתן שובר גלים". מילים פשוטות: נאמנות על. מוסד הנישואין  חי, קיים, נושם ושורד.
הסיפור שהוא מספר במנגינה נוגה מעט, מושר בטון של געגוע (נוסטלגיה) ובאיפוק של יישוב הדעת. בסן לא כתב את השיר, אבל התחושה היא שהוא אינו משקר לעצמו. הוא שר את השיר מתוך עצבות מסוימת ("הילדים השאירו חדרים ריקים") אבל גם מתוך הכרה נחושה, שכל מה שעברו יחד בכפר ובעיר הוא חלק מובנה בהכרה שהוא והיא – זה לכל החיים. אני מאמין לו. הרוגע הזה משדר לא רק השלמה עם מה שיש, אלא אמת של הכרה בטוב.

צילום ועריכה – אלון מיטלמן

אני מביט בעטיפת התקליט/ ובין רגע נזכר/ איך שהיית רוקדת לצליליו/ סמוקה
התלחשויות בחדרי מדרגות/ ובהצגה שנייה כיבוי אורות/ ושנינו אוהבים עד כלות
את ואני אחרי כל השנים/ סלע איתן שובר גלים/ עזבנו את הכפר/ חזרנו אל העיר
הילדים השאירו חדרים ריקים/ קניתי כורסא וגם פסנתר/ בלי נדר אנגן יותר
רק לפעמים/ אני עוצר כדי להבין/ שבעצם את נשארת/ ואת איתי לעולמים
את ואני אחרי כל השנים/ סלע איתן שובר גלים/ עזבנו את הכפר/ חזרנו אל העיר