בסינגל הראשון שלהן בעברית שרות האחיות לוז על אונס. מהסווינג הבידורי הן עוברות לדרמה כבדה. צרויה להב כתבה על שלוש אחיות הצועקות את צעקת אחותן שנאנסה ותוהות מדוע "לא תאנוס" אינו כלול בתוך עשרת הדיברות.
השיר נכתב ומושר בשם שלושתן – "שלוש אחיות, ואני שלושתן/ קמתי מתוך חדרים, / ואני מפוררת שתיקה עתיקה / ויוצאת לשנות סדרים".
הנרטיב המוסיקלי מסופר בקצב איטי, במנגינה פונקציונאלית, בעיבוד אווירה רועם, בחלוקה מסעירה של הקולות המייצרת דרמה המתוזמרת כסרט מתח. חזק מאוד. האם שיר כזה יכול להיכנס לרפרטואר הקבוע של האחיות לוז? – מסופקני.
**** השיר יוצא לכבוד יום האישה הבינלאומי 2017
על שלוש אחיות אני מספרת/ האחת לא חזרה, נעלמה. / ניחשו אסון, צעקו בחושך/ כל הלילה קראו בשמה.
בבוקר מצאו אותה, טרף עוד חי/ קרועה על המדרכה / כיסתה האחות השנייה את פצעיה/ כבדה שתיקתן, בוכה.
האחות השלישית יצאה ועלתה/ לנביא שעל הר הנצח/ אמרה לו: אל תקרא לי בתי/ בשבילי אונס הוא רצח/ אמרה, מי שיותר חזק יכול/ ודמי אחותי צועקים / כשאתה מתנקה ומחפה מחדש / על ספר החוקים.
בעשרת הדברות שלך/ לא צרבת – האונס אסור/ אסור בלי תנאי.
ואני מושחזת / כאבן שחורה של צור.
שלוש אחיות, ואני שלושתן/ קמתי מתוך חדרים/ ואני מפוררת שתיקה עתיקה/ ויוצאת לשנות סדרים.
