צמד הפשטות היפה

הדס קליינמן אביב בכר

פסטיבל הפסנתר 2014
5/5

"לא צריך דבר רק מעט פשטות/ להעביר מילה, לתקן טעות/ ולצלול עמוק, כמה שאפשר כשעיניי פקוחות, שהלב נשבר"
הטון נקבע בשיר הראשון של הערב. קולו של אביב בכר שידר רכות נוגה נוגעת ומגעת. הדס קליינמן תצטרף בהמשך. השיר "מטוס", מהשירים היפים של צמד הפשטות היפה. פשטות לעיתים נוגעת בשלמות.
"בימים שיעברו עלינו" השיר הבא – הוא הסוג הזה. משאלת לב שמבטאת הכמיהה לדברים טובים: "אנחנו בלילות נדע לשאת יותר עצבות רכה, נרוץ מתוך עצמנו אל שדות ילדות" מול היחיד בלשון הווה – "אני כמעט כבר מת מאהבה", כשברקע ההנחה היא ש"אלהים מקשיב תמיד ללב". מנגינה והרמוניה קסומות. הביצוע – שירת רבים – ממלאת בתחושה של כיסופים טובים, מבקשת הצטרפות.
כל כך הצטרפתי, שהשיר הזה לא נטש אותי יומיים אחרי הערב בפסטיבל הפסנתר. הצמד התחיל אקפלה לפני שהפסנתר של צח דרורי, הבס של בנצי גפני והתופים של גיורא פוליטי נכנסו.
ב"שבילים" הדס שרה: "שני שבילים שמתפתלים/ מתקרבים לאט/ ושנינו שם הולכים תמיד/ שנינו שם אחד". בסופו של אלבום, כמו הערב – השבילים המתפתלים של השניים נפגשו. החיבור בין היוצר-זמר-גיטריסט אביב בכר והצ'לנית הדס קליינמן חייב היה לקרות, כאילו לכך נועדו.
בשביל "מעט פשטות" עושים פסטיבל. אולם קטן, שורות ראשונות צמודות לבמה. תאורה קברטית. אנשים יוצרים שמחברים תבונה ורגש למילים וממנגינות. המילים זורמות בנתיב פולק אקוסטי, במנגינות נוגות יפות. בכר מאפק אמוציות, מעט מרוחק במלנכוליות שלו. הדס קוראת אותו, חוברת לקו הרגישות המלנכולית שלו. את "אין דבר", סיפר בכר, כתב בהשראת המפגש המיוחד בינו ובין הדס. טון נמוך מתאר אותה מנקודת מבטו, משדר את עצמו דרכה בהתרגשות באינטימיות מופלאה. קולה מלווה בנגיעות רכות.
על "פרחים לבנים" כתבתי ברשימה על האלבום – "פסגת האלבום". שיר על פרידה באמצעות מטפורת מוות. המוות אינו מתפרש כרע. היא תבכה, אבל לו יאיר כוכב. עצוב לו עליה, אבל הוא אינו מרגיש אשם. שיר מינימליסטי מצוין, נע בקצב של תחושת מסע הזוי, הרמוניה שמהלכת עליך קסמים. הקצב הופך את השיר למארש אהבה אולטימטיבי, את צליל הצ'לו במעבר מלווה שירה ללא מילים של בכר. נדיר ביופיו.
לא פחות (נדיר ביופיו) – "סירת מפרש"בכר שר מנקדת מבט של מי שמתבונן וחוקר אהבתו השבירה אליה. הוא הנווד בעולמה. הוא שמנסה לקרוא אותה מבעד לדמעותיה. קולה של הדס מצטרף לתחושת הצער והנחמה. גם: מבחינת הצליל – טובים השניים. שיר עצב וכאב, שעגמומיותו נמהלת בצליל לוטף מרכך של מנגינה נוגעת ומגעת. עוצמת הבעה שבאה מן השקט, מייצרת הזדככות הרמונית במקום קונפליקט דרמטי. שילוב של הקשה עדינה וצליל מיתרים מעניק מעטפת משדרגת לאווירת השיר הנוגה.
הנוגה הזה יגיע בפתיח צ'לו ארוך של הדס לשיר "פרפר" (שיר על שיעבוד עצמי), קטע נגינה שנשמע קינה ללא מילים. הדס קליינמן ממשיכה בגוון המלנכולי ב"ציפור" – "כשאהיה גדולה אהיה שקטה, עכשיו זה לא הזמן". ו"לא רואה את האור בקצה הסוף, אבל הלב יודע לחכות למנגינות". עיבוד רגיש לפסנתר (צח דרורי) ולצ'לו, שמעצים את הנרטיב. לפני ההדרן יוצאים מאזורי העצב לשיר קצבי  – "עומק האמת" על העדפת החיים על פני המוות (סף התהום עדיף על התהום), שיר מעוטר בציורים סוריאליסטיים, טעון במתח קצבי אפקטיבי.
ואז בהדרן ב"את מים", חזרנו לקו הרגישות המלנכולית של אביב בכר, מנסה למצוא מפלט בתוך "עיניה התוהות" של מי שהיא "מים שזורמים לי אל הלב". קולה של  הדס קליינמן מצטרף להרמוניה חמימה בשיר פולק שזורם באפיק רגוע.
שימשיכו לזרום באפיק שבחרו בו. מעוררים התרגשות של ממש. כבר כתבתי: אביב בכר והדס קליינמן יצאו למסע עוקף מיינסטרים, ירדו לדרכים צדדיות ליריות קסומות, ויצרו מוסיקה ייחודית, שכמוה נדיר לשמוע במקומותינו.

שירים: מטוס, בימים שיעברו עלינו, שבילים, אין דבר, פרחים לבנים, סירת מפרש, פרפר אדם, ציפור, עומק האמת הדרן: שיר של צח דרורי, את המים, עננים

השתתפו: הדס קליינמן שירה וצ'לו, אביב בכר – שירה וגיטרה, גיורא פוליטי – תופים וכלי הקשה, בנצי גפני – גיטרה בס, צח דרורי – פסנתר.

צילום:  מרגלית חרסונסקי

וידיאו 1: "בימים שיעברו עלינו"

 

פרחים לבנים, סירת מפרש, את מים

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן