"בדקה אחת שפויה הצלחתי לראות / את אוניות הצער טובעות /בים גדול של תקוות קטנות ויין." הדרה לוין ארדי חוזרת ל"שינויים בהרגלי הצריחה" של "החברים של נטאשה" משנת 1991, אז בביצוע המקורי של מיכה שטרית. השיר הוא תמצית חוויה רגעית של פיכחון, צלילות דעת, ראיית הטוב העילאי בספירות עליונות. דקה של הפגת צער, שכשתסתיים, הוא יחזור לאדמה, למציאות, יתנחם בקרבתה של מי שאתו.
מיכה שטרית שר את השיר בניכור נעים, תחושת קודרת דקה בעיבוד אווירה ששידר ראיה בחלום. נדמה שבשיר הזה קיבלנו תמצית נטו של מיכה שטרית – כמשורר רוק.
הדרה לוין ארדי שרה את השיר באנגלית מתוך עולם העצב הפנימי שלה. ההתחלה אינטימית, קרובה לגרסה המקורית. אני מקשיב לפעמי ליבה, לעצבותה הפנימית. את ההמשך המלודרמטי פחות אהבתי. הייתי משאיר את השיר בדקה האחת המאוד פנימית, צנועה שלו, כי אין כאן כזה מעבר שמצדיק רגשנות מופרזת.
Over one infected sec
I thought I felt
the ship of sorrow sinking-in
the deepest blue of hopes & wine.
Over one infected sec
I thought I felt
the angels coming by
my-oh-my, God was on our side.
What about us? Crushing down,
coming around
closer to the ground,
closer to you.
For now.
בדקה אחת שפויה הצלחתי לראות
את אוניות הצער טובעות
בים גדול של תקוות קטנות ויין.
בדקה אחת שפויה הצלחתי לראות
מלאכים בשמי העיר הזאת
אלוהים לא מוותר עלינו עדיין.
אז מה בינתיים? על הברכיים,
קרוב לאדמה רחוק מהשמיים,
צמוד אלייך בינתיים.