הדרך הביתה של תמר גלעדי רצופה געגועים עמוקים לתום, לראשוניות לאיזושהי אמת שקיימת בעמקי התודעה. לאהבה במתכונתה הראשונית. היא מתחילה בעצב עמוק – געגוע לאימא. השירה העדינה מעצימה את התחושה. גלעדי מספרת את עצמה בלי רגשנות מופרזת, ונשמעת מאוד אמינה. אמא תחזור ב"אמא אמרה לי" בהיבט אחר: געגועים לחופש ולשחרור שנתנו הנעורים. גם כאן – רמת אמינות גבוהה. הגעגועים כישות בפני עצמה.
לתמר גלעדי יש קול ייחודי. זה אינו המנעד, אלא הצבע, הטון האפרורי משהו, שנשמע טבעי, תואם את הלכי רוחה, את הקו הנרטיבי שלה.
אצל תמר גלעדי החזרה הביתה היא מטפורית. היא שרה על שיבה לתמימות, לילדותיות, להתחלה שממרחק הזמן נראית נפלאה. מרגע שיצאת משם – אתה כבר לא חוזר, אבל התשוקה והגעגועים נשארים. תמר גלעדי עדיין רואה "שדות ירוקים", "ילדים צוחקים". זה סגנונה של תמר גלעדי, והיא נשארת בגבולות הסגנון שלה, כלומר לא רצה לפני השיר, מתכוונת בטון מעט מלנכולי לתחושה הזו של "הגעה הביתה" בעיבוד שמאזן בין צליל אקוסטי לחשמלי.
אלמנט הגעגוע לתום נקשר למהות האהבה: "האהבה שלי רוצה למרוד/ נמאס לה לשחק בהישרדות/ האהבה השלי רוצה לחיות/ רוצה לחזור לדבר הפשוט" היא ("האהבה שלי") אפופה משקע נוסטלגי כובש בעיבוד יפהפה של יוסי מזרחי לגיטרה אקוסטית ולבס. כאן המרחק בין הסינגר לסונגרייטר מצטמצם לאפס.
תרומתו של יוסי מזרחי כמעבד ומפיק מוסיקלי לאלבום  דומיננטית. הוא למד/קרא/ הרגיש אותה והפעיל רגש/דימיון כדי לחבור אליה באוריינטציה של העשרה והעצמה תוך נאמנות להלכי הרוח של השירים. שימו לב לתוספת הקצב(תיפוף) בשיר "לולה", סיפורה של מי שנוגעת ב"אור הלא מוכר". המספרת בשיר מעניקה לדמות של לולה נופך מיוחד, כאילו מרוחקת, אבל מאוד קרובה.
גלעדי מעמידה בשני שירים מצב היפותטי של תום האהבה ("שלג", "מה אומרות העיניים") בראשון למרות הקטסטרופה, תתנחם בשלג שיכסה הכל ויביא אהבה חדשה, בשני – לא תוותר גם אם נדמה שכוחותיה נגמרו. גם כאן הטון הנוגה המאופק,  ההבעה הלא משתפכת מעצימים את אמינות התחושה.
אבל היא מסוגלת להעניק לגעגוע גם פן קברטי ב"האקורדיון" – געגועים לכלי הישן שמלא אבק וחלודה, שחובר לתמונה בשחור לבן. גם כאן עיבוד של עושר מוסיקלי (בס, כלי נשיפה)
"תפילתי" לקראת סיום, הוא מהשירים הדרמטיים החזקים במכלול הרפרטואר של תמר גלעדי.  תמר שרה על תפילתה על רקע עליית ההורים משואת אירופה לארץ והשפעתה על חייה – "ההורים שלי השאירו את אלוהים באירופה/ לא היה לו מקום בשתי מזוודות".
תוגת געגועיה לאהבה תמה מסיימת את הדיסק בלחן נוגה יפהפה בשיר "מרחק הימים". היא מבקשת "לא לעזוב לא לשכוח את הרגע הזה התמים/ לא לעזוב ולא לשכוח/ ממרחק הימים/ ממרחק הימים".
תריסר השירים מהווים אחד האלבומים היותר אותנטיים (מילים) ואסתטיים (לחנים, עיבודים) במוסיקה הישראלית של השנים האחרונות. להקשיב לתמר גלעדי פעם אחת ואז עוד אחת ועוד אחת.

שירים: פעם בשנה, שלג, הדרך הביתה, לולה, להאמין, אמא אמרה לי, האהבה שלי, אם לא תספרי, מה אומרות העיניים, האקורדיון, תפילתי, מרחק הימים.

מילים ולחנים: תמר גלעדי, למעט "פעם השנה" לחן: תמר גלעדי וניר הורוביץ.
עיבודים והפקה מוסיקלית: יוסי מזרחי.