אבטיפוס ממשיכה לחזור מן התשעים. מי שסתם הגולל, לא הבין כמה הרצון להמשיך זרם בעורקי היוצרים אמיר בן דוד ואייל שכטר. הנחל שיבש  אמנם כבר התמלא כמה פעמים  בעבר לפרקי זמן קצרים, אלא שהפעם, לפי האלבום הזה  המים שוב זורמים באפיקו.
לפי השיר הראשון – Going Down, חוזרים לאבטיפוס של קורטוב נוסטלגי שנובע מצליל פולק רוק מלוטש שמשדר דכדוך. העננים השחורים שמגיעים מאחורי ההר, והתחושה שלא רק שאינך "פוגע" אלא אף נמצא בתהליך של הידרדרות. שירה רכה-עוצמתית של אייל שכטר, צליל רוק אקוסטי בעיבוד נהדר (החיבור של גיטרה ופסנתר לקראת סוף השיר) שלא רק מחזירים לאבטיפוס שאהבנו, אלא אומרים –  דף חדש.
תחושת ה – Going Down  חוזרת בטון דרמטי ובקצב מידטמפו ב"סולמות וחבלים" – על חיים מבאסים במקום שאין בו חסד ורחמים, פחד בעיניים, והחשש שכל רגע זה הולך להיגמר.  "רק שלא ניפול" שר שכטר ומצרף אותי לדאגתו בשיר שמשדר רוק אפל מתחת למעטה של ערפיליות עירונית. חזק.
הריכוך מגיע ב"בואי ונברח מחוץ לזמן" בצליל אקוסטי חלומי, שמתעלה מעל המים הסוערים, שיר פופ אסקפיסטי ("בואי ניכנס עכשיו לגן/ צעד גדול צעד קטן/ נטפס על הירח איך אני שמח איתך") שמחזיר להרמוניות הטיפוסיות של אבטיפוס. זהו מודל מוסיקלי מוכר, הרכות המעט מלנכולית במעטפת צליל פולק רוק אמריקני שנות השבעים,
פחות טיפוסית – שירת הסולו של אמיר בן דוד ב"מה עכשיו?" ששר בטון נמוך מדוכדך מתכוון בליווי כלי מיתר  – "אפילו על עצמי אינני לא סומך/ מה עכשיו? / האור שלי דועך ולא נכבה".
גם "פלאפל אוסלו" אינו ממש קוהרנטי לאלבום. שיר הנושא לספרו של אמיר בן דוד (יצא 2011), למעשה הסינגל הראשון שהלהקה הוציאה מאז שחדלה לפעול ב-1997. כדי לרדת לעומק הטקסט ולמושא השיר  ("הוא לא כמו כל המטורפים שרק מחכים לצ'אנס לשרוף את העולם") צריכים להגיע לספר, ולא – הנרטיב מתפספס, והוא אכן מוחמץ . גם בצליל השיר חריג: שיר Rock, מודגש פסנתר בשליטת הגיטרות החשמליות.
אם רוק מחושמל אז – "מתוק ומר" של אורן רוזן דהן על "חמור במכנסיים בורח משוטה הכפר עטוף באהבה", "חי כמו כלב, מת כמו מלך", ואם יש שיר שהוא האנטיתזה  היפה ל – Going Down, זה השיר הזה.
חוזרים לאבטיפוס של קצב במעטפת אקוסטית ובהפקה מוזיקלית מרטיטה ב"אף פעם לא מפסיק לרצות" (רק לומד להתאפק) וב"שום דבר דע" – שיר שגם הוא הניגוד ל – Going Down  – על הפגת צער וניחומים בזרועות העזר כנגד, והתחושה ש"כבר לא יקרה שום דבר רע".
"שלום אדוני המלך" הוא מהטובים באלבום החדש – נימת געגוע לימי הילדות חוברת לעכשיו ומייצרת מבע דרמטי טעון חשמל, שמזכיר כמה המציאות החוזרת מאפילה על הכמיהה לחזרה למשחקי הילדות – "שלום אדוני המלך – שוב יוצאים למלחמה" .
בסיום חוזרים להתחלה – גרסה חדשה ל"מה החזאי מבין" מאלבום הבכורה של הלהקה. החזאי כנראה עדיין איננו מבין דבר, עשרים שנה אחרי שהשיר הזה יצא. השיחה המרה שמתקיימת בינו לבין עצמו טובה לכל עת. אתה לא מאמין בעצמך, במעשיך, אתה מודה בהעמדת הפנים שלך. כל הזיופים הקטנים. אתה אפילו לא מאמין לחזאי.
ל"אבטיפוס" זה קרה כמה פעמים מאז שהלהקה קמה. איבדו אמון בעצמם, אלא שהוא (האמון) לעיתים קם לתחייה. גם השיר המחודש הזה המעוטר בצליל הנשיפה של Men Of North Country, מעיד כי אבטיפוס נמצאים באחת התקופות הטובות שלהם במסלול ההפכפך של ההרכב.

הרכב: אייל שכטר – שירה וגיטרה אקוסטית, אמיר בן-דוש – גיטרות ושירה, טל יניב – קלידים ושירה, בועז וולף –תופים, טל לוי – בס ושירה. עיבודים: אבטיפוס. הפקה מוסיקלית: בועז וולף וטל לוי.

שירים: Going Down, שלום אדוני המלך, שמע אלי, סולמות וחבלים, בואי ונברח מחוץ לזמן, מה עכשיו, פלאפל אוסלו, מתוק ומר, אף פעם לא מפסיק לרצות, שום דבר רע בונוס: איך עןשים חיים, מה החזאי מבין.