חזרתי לאדוני המלחמה של בוב דילן. במצב הנוכחי, יש מקום למשורר מקומי שישיב את רוחו מן העבר. יענקל'ה רוטבליט והחצר האחורית קיבלו צו 8 ממועצת המחאה המקומית מאנשי הצוללות המתנפחות בבלפור. דילן כתב בשנות השישים" ב"אדוני המלחמה" בלשון הכי קיצונית: "שום אלוהים שראה אתכם לא ייתן לכם מחילה/ ואני מקווה שתמותו – כן אני מקווה שתמותו בקרוב/ וכמה שתמותו יותר מהר/ ככה יהיה לי יותר טוב/ אנחנו נכבד את זכרכם בדקת דומיה ובראשים מורדים/ ולא נזוז מהקבר שלכם עד שנהיה בטוחים שאתם מתים" (נוסח עברי: יהונתן גפן)
יענקל'ה רוטבליט לא מגיע לרוח הטקסט הבוטה של דילן, שדורש את מותם של אדוני המלחמה, אבל הטקסט הזה מספיק בוטה כדי להחזיר את משורר המחאה המקומי למילואים הכי חיוניים שנדרשו כאן בשעה של קטסטרופה שלטונית המגיעה לשיאה. זהו כתב אשמה נוקב, חריף ותוקפני דיו מצדו של איש הרוח שמבקש "לבוא חשבון" עם אדוני המלחמה המקומיים, שמדבר על "ספק ממשלה ספק כנופיה" אנשי אלוהים ריקים מאל, ומעלה את השאלה – מִי הִרְוִיחַ כָּאן הוֹן, מִי יְשַׁלֵּם בְּדָם?
איש הרוח המתגייס לא מהסס לגעת גם במצבו כמאויים: "פְּרַקְלִיטֵי הַשָּׂטָן, לָהֶם הַחוֹק הוּא מַכְשִׁיר – הִנֵּה עוֹד מְשׁוֹרֵר שֶׁהָרְגוּ בִּגְלַל שִׁיר..."
"החצר האחורית" מוציאה לפועל את הצו במוסיקה פשוטה, צלילי גיטרה אקוסטית של פולק, הרמוניה קולית, וקולות אפוקליפטיים בין השורות. משגרים את המסר ישירות אל המטרה. נרשמה פגיעה.
*** רוטבליט והחצר האחורית: "במדינה מתוקנת שיר כזה אולי לא היה צריך להיכתב, אבל במדינה מתוקנת ועדת החקירה לענין הצוללות הייתה כבר מסיימת את עבודתה, וכאן עוד לא הקימו אותה. אשר על כן משטרת ישראל תמשיך במאבק חסר פשרות לניקוב צוללות מתנפחות במרחב הציבורי בשם משטר שאיבד שליטה על נקביו. שמחים להגיש לכם את התרומה הצנועה של החצר האחורית למאבק. חקירה עכשיו!"
החצר האחורית הצוללת התשיעית
כְּשֶׁהַצּוֹלֶלֶת תָּצוּף מִמַּעֲמַקִּים/ וְתָשׁוּב לָשׁוּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם
כְּשֶׁהַצּוֹלֶלֶת תִּנְשׁוֹם שׁוּב אֲוִיר נָקִי/ וְתִרְאֶה שֶׁמֶשׁ, אוֹר וְשָׁמַיִם –
הַאִם אָז אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בֶּאֱמֶת יְחַטֵּא/ וְנוּכַל לְהַבְחִין מִי צַדִּיק, מִי חוֹטֵא
בִּמְזִמּוֹת וּתְכָכִים וּמִינֵי קְנוּנְיָה/ שֶׁל סָפֵק-מֶמְשָׁלָה וְסָפֵק-כְּנוּפְיָה?
כְּשֶׁהַצּוֹלֶלֶת תָּצוּף וְתִקָּשֵׁר לָרְצִיף/ הַבָּטוּחַ שֶׁל נְמַל הַבַּיִת –
הַאִם עֲנַן הַחֲשָׁד אֶת כְּבוֹדָהּ עוֹד יַקִּיף/ מֵחַרְטוֹם וְעַד יַרְכָּתַיִם?
אוֹ שֶׁמָּא עַד אָז תִּתְבַּהֵר הַתְּמוּנָה – מִי הִדִּיחַ, שִׁחֵד, מִי רִמָּה והוֹנָה
וְקִמְבֵּן וְזָמַם אוֹ, בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם – מִי הִרְוִיחַ כָּאן הוֹן, מִי יְשַׁלֵּם בְּדָם?
וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח, וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁקַע/ הַיָּם שׁוֹמֵר עַל זְכוּת הַשְּׁתִיקָה
אֲבָל מִן הַחוֹף רוּחַ מֶרִי הוֹמָה – מָתַי נָבוֹא חֶשְׁבּוֹן עִם אֲדוֹנֵי הַמִּלְחָמָה
מָתַי נָבוֹא חֶשְׁבּוֹן עִם אֲדוֹנֵי הַמִּלְחָמָה.
כְּשֶׁהַצּוֹלֶלֶת תָּשׁוּב לַעֲגוֹן בְּשַׁלְוָה/ וּלְצִדָּהּ כָּל אוֹתָם כְּלֵי הַשַּׁיִט
הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת מְחַכּוֹת לִתְשׁוּבָה: הַאִם יִתְהַלְּכוּ פֹּה עֲדַיִן –
אֲנָשִׁים בְּלִי עֲקֵבוֹת, אֲנָשִׁים בְּלִי צֵל/ וְאַנְשֵׁי אֱלֹהִים רֵיקִים מֵאֵל
פְּרַקְלִיטֵי הַשָּׂטָן, לָהֶם הַחוֹק הוּא מַכְשִׁיר – הִנֵּה עוֹד מְשׁוֹרֵר שֶׁהָרְגוּ בִּגְלַל שִׁיר…
וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח, וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁקַע/ הַיָּם שׁוֹמֵר עַל זְכוּת הַשְּׁתִיקָה
אֲבָל מִן הַחוֹף רוּחַ מֶרִי הוֹמָה – מָתַי נָבוֹא חֶשְׁבּוֹן עִם אֲדוֹנֵי הַמִּלְחָמָה
מָתַי נָבוֹא חֶשְׁבּוֹן עִם אֲדוֹנֵי הַמִּלְחָמָה.
כְּשֶׁהַצּוֹלֶלֶת תָּגִיחַ מֵעוֹמֶק הַיָּם/ וְתָצוּף שׁוּב עַל פְּנֵי הַמַּיִם –
מִי יוֹשִׁיט אֶת לֶחְיוֹ לַמַּכָּה הַשְּׁנִיָּה/ בַּיּוֹם בּוֹ יִפְּלוּ הַשָּׁמַיִם.
החצר האחורית הפסיקו את המוסיקה
