הילה כהן אלעזר "משחקת" עם הזמן משחקי לשון ומהות. אנחנו חיים בעבר, בהווה, בעתיד. מנוהלים ע"י הזמן. זו יכולה להיות התנהלות שבשגרה, ימים של חסד שנעולים בתודעה. זמן הוא פחד מפני עתיד לא נודע. יש זמן טכני, שמתחיל ומסתיים, יש זמן תודעתי (זיכרון), תחושתי בזמן (איך הזמן עבר כל כך מהר). מה לא. השיר הא שיר רשימתי, מונה כל מיני פונקציות של הזמן, הרהורים ותובנות על בסיס רפטטיבי נוח של "היה זמן שהיה זמן". הכותב התייחס לזמן פילוסופי/ פסיכולוגי.  קיומן של נקודות הזמן שנוי במחלוקת, ויש הטוענים כי מושג תאורטי זה אינו קיים בפועל והוא בחזקת אשליה תודעתית.
מוסיקלית זה לא כל כך מורכב. יצא שיר קטן, צנוע, אקוסטי. סימטריות מלודית נעימה. מי מנוחות. לא מעבר. פעם שרו ככה שירי פולק. לא מהלכים דרמטיים. לא עוצמות קול בלתי שגרתיות. הילה כהן אלעזר שרה את השיר בחיוך פנימי קטן, בטון אפרורי אחיד. הטון שלה נינוח כמו מתוך השלמה עם הזמן על הבטיו השונים. היא נתמכת בתזמור עשיר,  בהרמוניות קוליות שעוטפות אותה במתקתקות מרככת. שיר שהנעים לי שלוש וחצי דקות, זמן שלא השאיר סימן מוסיקלי גדול.

הָיָה זְמַן שֶׁהָיָה זְמַן אֲבָל הַזְּמַן הַזֶּה נִגְמַר מִזְּמַן
הָיָה זְמַן שֶׁהָיָה זְמַן הָלַךְ הַזְּמַן וְרַק הִשְׁאִיר סִימָן
הָיָה זְמַן שֶׁהָיָה עוֹד זְמַן הַיּוֹם אֵין זְמַן יֵשׁ רַק מָה שֶׁהָיָה
הָיָה זְמַן שֶׁהָיָה זְמַן כָּל מָה שֶׁהָיָה רַק אַשְׁלָיָה

הָיָה זְמַן שֶׁהָיָה זְמַן וְלֹא חָשַׁבְנוּ מָה יִהְיֶה מָחָר
הָיָה זְמַן שֶׁהָיָה זְמַן וְלֹא הִרְגַּשְׁנוּ שֶׁעַכְשָׁו מָחָר
הָיָה זְמַן שֶׁהָיָה עוֹד זְמַן חָשַׁבְנוּ שֶׁהַזְּמַן לֹא יִגָּמֵר
הָיָה זְמַן שֶׁהָיָה זְמַן אֲבָל הַזְּמַן עָבַר כָּל כָּךְ מַהֵר
מָתַי כָּל זֶה קָרָה וּמִי זוֹ בַּמַּרְאָה אֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה הָיָה מָה שֶׁהָיָה