מהות החיים היא עצם היכולת לעבור מיום ליום. הילה כהן אלעזר שרה על הקיום בזמן, על החיים בשביל יום המחרת. החיים נמשכים גם אם אינך מקבל תשובות לשאלות הקיום שאת שואלת. את יכולה להתעודד לפעמים מאיזו תשובה, אבל על המצב הקיומי של המשך – אין לערער. חיה מיום ליום, "והזמן לוקח אתי הלאה". את ברירת המחדל שרה כהן אלעזר בקול אפרורי שמשדר את תוגת הקיום הזה. זה אינו צער של ייסורים, אלא של השלמה כואבת עם מצב. המוסיקה מעצימה את התובנה. הקולות בפתיחה הם קישוט אפקטיבי לשירתה המתכוונת, שמכילה משהו ממשא החיים שאינו מאפשר אופציות אחרות, אלא לכל היותר לקום לבוקרו של יום חדש. כהן אלעזר מצליחה להביע משהו מתוגת התסכול של "להגיע ליום הבא", למרות שלא בכל יום היא מקבלת את הכח ואת הסיבה. כהן אלעזר עושה מוסיקת פולק איכותית בעברית, והדגש הוא על העברית. היא נשמעת אמיתית בקול הנוגה המעודן שלה, נעזרת היטב בעיבוד האקוסטי ובקולות השמימיים שמקשטים בהרמוניה שעוטפת באווירה אופורית את השיר.
וידאו: זהר אלעזר
כל יום אני מחפשת כח/ כל יום אני מחפשת סיבה
להגיע ליום שאחריו/ להגיע ליום הבא.
כל יום אני שואלת את עצמי/ כל יום אני מקבלת תשובה
לפעמים חדשה לפעמים מוכרת/ זה עוזר לי להגיע ליום הבא.
לפעמים כשאין לי תשובה/ הגוף ממשיך בעצמו
והזמן לוקח אותי הלאה/ לוקח אותי ליום הבא.
כל יום אני שואלת את עצמי/ כל יום אני מקבלת תשובה
לפעמים חדשה לפעמים מוכרת/ זה עוזר לי להגיע ליום הבא.
