אמדורסקי מבולבל מ"הפראות" של בוסקילה. גם הוא עדיין לא החליט מה אמת, מה שקר. יש לה את הקול הענק הגדול, הצרוד הזה, והיא פותחת מבערים בכל שיר בעוצמות ובאנרגיות מטורפות ומתפוצצת עליו, במיוחד בשירים הריתם אנד בלוזיים של ביונסה. למה אמדורסקי מבולבל – כי מאיה בוסקילה היא יותר זמרת של טכניקה עוצמתית מאשר משדרת עוצמות אותנטיות. גם ב – Love On Top ויותר מזה בביצוע השני שלה בפרק הזה – A Million Voices של פולינה גאגרינה, נציגת רוסיה באירוויזיון 2015, צעקת ה – soul של בוסקילה הופכת מניירה כוחנית מלודרמטית מבוססת קישוטים קוליים תלויי טכניקה ועושר קולי. אני שומע אצל בוסקילה שאו ווקאלי אקסטרווגנדי. בהאזנות ראשונות, זה מעיף אותך, אחר-כך אתה מתחיל לחוש – שהיא חוזרת על עצמה, לא מתמקדת בשיר אלא דוהרת לפניו, ואתה שואל מה כאן רגש אמיתי ומה כאן טכני. אמדורסקי הרגיש ב"שטיקים" האלה. השופטים האחרים המשיכו לעוף עליה והעניקו לה כרטיס שני לגמר.
אברהם דה קרבילו שהתמודד נגדה עזב לראשונה את הפסנתר לבצע Halo של ביונסה, וזו היתה טעות, כי ללא הפסנתר הוא אינו הוא. דה קרבליו ניסה להראות יותר מדי את יכולותיו הקוליות, וגם כאן זה הרגיש לחוץ, אובר דרמטי. צדקה שירי מימון: לשני הזמרים האלה יש קול אדיר. כשהם לוחצים יותר על הדוושה ומטפסים טכנית מעלה מעלה, הם יורדים מטה בנרטיב האומנותי הפנימי. טעות לחשוב שנצחון בתחרות – זה רק עוצמות קוליות וירטואוזיות והרבה להבות. אילו דה קרביליו היה נשאר ליד הפסנתר כמו שהוא עשה ב Writing's On The Wall של סם סמית' – הסיכויים שלו לנצח את בוסקילה היו גדולים יותר לפחות מבחינה מוסיקלית. כשמתבססים רק על עומות קוליות, אז מאיה בוסקילה "פראית" יותר מדה קרביליו. אגב כך: שפיטה עם כל כל הדאווין והמבטא הערבי העניקה ל – Imagine (צפו מטה) של ג'ון לנון ניחוח מזרחי יפהפה בעיבוד מעניין ומרתק ובביצוע אינטיליגנטי מלא חן והומור. בשלב הזה של התחרות – היא מבחינתי הזוכה – על הקאבר המקורי ביותר.
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
תגובה אחת
הגם אתה ברוטוס? זהו גם אתה נפלת בפח של הדמות המגוחכת של שפיטה ?