לאמדורסקי יש בעיה עם החלטות היושבים לצידו בשולחן השופטים. אנחנו בשלב הרכבת הנבחרת הסופית, והוא אינו מוכן להצטרף להחלטות פה-אחד המעניקות חמישה כחולים לנבחן וחבירה אוטומטית לנבחרת ללא שלב התלבטות – ללא דיון בהחלטה.  באודישן של עומר אליהו (המלצר המזמר מרחובות)  נתן אמדורסקי אדום לגרסתו ל"שובי לביתך" (דליה רביקוביץ-שם טוב לוי) בגלל שהרגיש כי הכחולים ניתנו בלי שהשופטים ניתחו את הביצוע לעומק. כלומר: האדום לא היה כנגד ביצוע גרוע, אלא איזושהי מחאה על השטחיות השוררת בשולחן השופטים, שלעיתים נשמעים יותר קהל מאשר שופטים.
אלא מה: גם אמדורסקי ירד לרמת שיפוט נמוכה ביותר שאינה מתאימה ל"המבוגר האחראי" בשולחן בתגובה שלו לאודישן של ניקי גולדשטיין, ששר גרסה ל – Million Reasons המוכר מליידי גאגא. וכך אמר אמדורסקי לגולדשטיין: "אתה  שר מדהים, אבל יש אנשים שמגיל מסוים – האשליה לפריצת דרך אינה לגילם". הרמתם גבה? – גם אני. צדק סטטיק: שטויות במיץ. שיפוט נכון צריך תמיד להתייחס לגופו של ביצוע, לא לשום דבר אחרי שאינו מן הענין – מוצא, גיל, סגנון. אם זו היתה מהות הדרישה ל"דיון" של אמדורסקי –  מוטב שלא יתקיים דיון.
אגב, על הביצוע של דוראל סעדון שר גרסה ל -Heaven של בריאן אדאמס לא התקיים דיון, ובצדק. לא היה על מה להתדיין. הבחור נולד להיות זמר. על הגרסה של בר פורמן ל -Skyfall המוכר כשיר הנושא לג'יימס בונד ששרה אדל – לא התקיים דיון מקצועי לעומק. הטיעון של אמדורסקי – "הביצוע היה טוב מהאודישן הקודם אבל לא מספיק מנצנץ" . הטיעון –  לא לגופו של עניין. מה זה "מנצנץ"? סתם זריקת מילה.
וגם: עדן אלנה, מתמודדת סדרתית בתחרויות ראליטי מוסיקה מוכיחה שוב שהיא זמרת Soul  ליגת על. ראויה להגיע לשלבי הגמר הסופיים.
ולסיום: אני שונא דמעות וסיפורי רקע דרמטיים בתחרויות שירה, אבל דנה לפידות הצליחה להפוך את השיר "מנגינה" שכתבה לעדן בן זקן לשלה. אם היא זמרת מקצועית היא אמורה להצליח גם בלי לכרוך את הביצוע עם ארועים אישיים.

דוראל סעדון – Heaven
עדן אלנה – Fallin
יובל בידר – "ואולי"
עומר אליהו – "שובי לביתך"
ניקי גולדשטיין – Million Reasons
יוחאי צרפתי – "שממה"
בר פורמן – Skyfall
דנה לפידות – "מנגינה"

דנה לפידות – "מנגינה"

ניקי גולדשטיין – Million Reasons

דוראל סעדון – Heaven

עדן אלנה – Fallin