עיזבו תחרות, חלקי אחוזים, משחקי ריאליטי, אדום כזה או אחר של אמדורסקי. אנחנו בשלב של ביצועי שיא. אחד אחד. זה הדירוג שלי:
- סהר טויטו – עד הקצה. הלך עד הקצה כשהוא שר "עד התהום עד הקצה, עד שניפול ונתרצה". ההקדשה לאביו הכניסה אותו עמוק לשיר. הכל התנקז לשם. למרות ההתרגשות, הצליח לשלוט בקול וטיפס לשיאי הרגש בלי למעוד. ביצוע חיים לשירה של דנה ברגר.
2. תמיר גרינברג – Sunny
החוכמה היא לקחת שיר שחוק ולהחיותו בביצוע מפיח חיים. תמיר גרינברג כבר נמצא בשלב שאחרי הכוכב הבא. הוא בא לתת שאו, וכאן שיחקו לא רק הקול הבלוזי הצרדרד שלו, אלא הביטחון הבימתי, ההרכב שהעניק לו עיבוד ר-נ-ב פאנקי מדליק ומהודק לכלי נשיפה. השליטה של גרינברג היתה כמעט בכל אלמנט שמרכיב הופעה טובה. נכון שהיתה כאן גם "פוזה", אבל פוזה היא כבר חלק מההתמקצעות. היינו בהופעה של תמיר גרינברג. על Sunny
3. ואלרי חמאתי – Hopelessly Devoted To You
לואלרי חמאתי אין גבולות סגנוניים, היא מדלגת מעל מחסומי השפות וגם הבחירות של אינן מוגבלות לגיל/ תקופה. הבחירה ב- Hopelessly Devoted To You של אוליביה ניוטון ג'ון מהחזמר "גריז" 1978 היתה מסוכנת משהו, שהרי מדובר בשיר שחרש משך שנים את הרדיו, והגיע זמנו להיכנס לפלייליסט של מנהרת הזמן שנות השבעים. אמדורסקי אכן נתן אדום בגלל מיושנותו של השיר, לא בגלל הביצוע. זו היתה טעות, כי ואלרי חמאתי העירה את השיר לחיים חדשים בביצוע נפלא – ווקאלית ואמוציונאלית. הדיקציה היתה ברורה, ההבעה אמיתית. המהות של קאבר מעולה.
4. ליה שקד – Million Dreams
להתאהב בנערה הזו. נדירותה לא רק בקול, אלא באשיות הססגונית, בחן, במצבי הרוח. בבגרות האומנותית. שרה מאוד שקט ומעודן בפתיחה, ואז הגיעה נסיקה מצוינת, שהעניקה לשיר ממד חדש נפלא.
