קשה להתרגל ל"הכוכב הבא" בלי "לאירוויזיון". אז רגע, מה יקבל הזוכה ב"הכוכב הבא" במקום בחירה לייצוג ישראל? מיליון שקל? אל תרימו גבה. קטן על התוכנית. עוד מירוץ למיליון. בשורה התחתונה – ריאליטי מכל סוג מסתכם במילת הקסם – כסף. איך מייצרים מתח מול המתחרים (אקס פקטור) והמפרסמים, מכריזים כמו בפיס על הפרס הגדול. אבל המיליונים הקובעים נמצאים  על שולחן השופטים, שכולו אטרקציה: בן אל תבורי וסטטיק, איתי לוי, נינט טייב, שירי מימון, אסף אמדורסקי וקרן פלס.  כמובן המנחים אסי עזר ורותם סלע על תקן המנחים-בדרנים-ליצנים האולטימטיביים, אלא שנראה כאילו הם כבר מתייחסים לעסק כאל ברירת מחדל. צריכים להצחיק. הפעם – גם זה לא קרה.
חידושים, שינוים, ריגושים? שינוי אופי התוכנית? בגדול – שיעמום. הכוכב לא סטה ממסלולו. צונאמי הפרסומות העמיק אותו. הכוכב הבא היתה ותישאר ים של מניפולציות ודמעות. התסריטים אינם משתנים. העריכה מגמתית. לא בטוח שהשופטים מבינים מה תפקידם, במיוחד כשאין אירוויזיון ברקע. ביקורת בונה למתחרים או מי ראוי למיליון שקל לפיתוח קריירה.
זה היה אחד משולחנות השיפוט המשעממים ביותר בתולדות הכוכב. טונה של סופרלטיבים על הביצועים וכמעט שום הערה בונה/מסתייגת. האדומים של איתי לוי נשארו ללא נימוקים, וגם אמדורסקי לא ממש הצליח להסביר, האם הוא נמצא שם רק כדי לייצר עניין באמצעות האדומים.
לפרק הפותח ערכו מקבץ של כשרונות כדי לייצר עניין להמשך. את המיליון שקל יצטרכו לחלק. בקאברים מצפים לגרסאות גילוי מחדש של שירים מוכרים. דורין הירבי ליטשה באיפוק נפלא את "Goodbye Yellow Brick Road" של אלטון ג'ון. ניואנסים יפהפיים, העבירה את השיר לחלוטין לחלקה האישית שלה.
צריך לבדוק אם אדר כגן מכרכור מסר את גילו הנכון – 16. לפחות מבחינת אינטליגנציה רגשית, הגרסה שלו ל"סופה" של עמיר בניון ממש לא תאמה לגיל הזה. גם כאן – רגש מאופק, נותן לשיר במת עומק. מישהו מהשופטים אמר "שלמה ארצי הישן". נעלבתי בשבילו.
ספיר מסיקה מאשדוד שרה "קח אותי" של "היהודים", וכולם נזכרו בביצוע של נינט לשיר הזה ב"הכוכב הבא". זה הספיק כדי להדביק למסיקה אדומים. פלס: "רציתי להגיד שאולי אני טועה". היא הסבירה, שמסיקה שרה "מהראש" לא מ"הנשמה". לי יש הסבר סביר יותר להכשלה.  ספיר מסיקה ניסתה להיות עדן בן זקן בבלדת רוק. זה הכל. את איתי לוי שבא "מהסלסול" (לפי הניסוח שלו) היא דווקא "הדהימה".
ליה שקד הפכה את Stone Cold של דמי לובטו לאחד הקאברים היותר חמים בתולדת הכוכב. השליטה שלה בקול, הביטחון. גם כאן – אי תאימות עם גילה – 16. היא אחרת, מיוחדת, כוכבת. ביצוע שווה מיליון שקל.
תמיר גרינברג נתן ביצוע פסנתר רווי ביטחון ל"הו דארלינג" של הביטלס. יש לו את זה, כלומר – יכולת להטעין שיר באמוציות המחוברות לנגינה מודגשת בפסנתר ולקול צרדרד, אבל נדמה לי שבקאבר הזה הוא היה בומבסטי מדי, מתוך רצון לעשות רושם עז על הפתיחה.
ואלרי חמאתי שרה "בי אלב", תוגת הנשמה שלה בערבית היתה אותנטית, קולה נוגע-מגיע-מחלחל. אמדורסקי נתן אדום כי זה נשמע לו "כבד מדי, מסורתי מדי", מה שמחזיר לשאלה: האם הוא נמצא שם רק כדי לייצר עניין באמצעות אדומים.

ליה שקד – Stone Cold

ואלרי חמאתי – בי אלב

דורון הירבי – "Goodbye Yellow Brick Road"
אדר כגן – "סופה"
ספיר מסיקה – "קח אותי"
ליה שקד – "Stone Cold"
תמיר גרינברג – "Oh Darling"
ואלרי חמאתי – בי אלב

הכוכב הבא פייסבוק