לא האמנתי שגם הראל סקעת יגיע למסקנה, שהוא חייב איזה אינסטנט ים תיכוני לרגליים, לכפיים ולקצות הציפורניים. האם גם הוא הרים ידיים? – תרתי משמע.  if you can't beat them join them. לך על זה. אולי יהיה לך אחד במצעד השנתי הבא. תן גז ים תיכוני לקריירה שלך.
הראל סקעת נותן גם נותן. אל דאגה. יש מומחים לפורמט. טקסט? נו, באמת. קשקוש. לקנות קצת שמש, לפתוח את החלון, כולם עפים באלגאן. מרחו משהו, ועוד הכניסו משפט "אני אוהב להתחרז עם יושר". הבעיה היא יותר ביושר מאשר בשיר. סקעת  מעדיף לסטות למסלול בטוח, עם הביט המקפיץ, הפופ המסולסל. לפתוח את גג המכונית, ויאללה בוא ניסע – "לאן לא בטוח". לאן באמת נוסע הראל סקעת? אחרי השיר הזה אני מאבד את הצפון שלו.

בוקר טוב עולם היום אני יוצא לקנות קצת שמש/ ברוך השם אני נושם וזה הרגיש מושלם כבר אמש
עזבתי את השטויות אני מרים תראש למעלה/ זה לא נורא אפילו אם אישן לבד בלילה
בוקר טוב
אז יאללה בוא ניסע לאן אני לא בטוח/ אני פותח תחלון על איילון מזמין מנה של רוח
וכל העיר הזאת נדמה שחיה קצת בסרט/ לאן לעזאזל תמיד את כל כך ממהרת
בוקר טוב
אוהו פה פה פה
אז בוא נרקוד נרים ידיים כי אנחנו פה
אוהו פה פה פה
ואם בפאן אז בלאגאן לא זז מפה פה פה 
עכשיו הזמן עוצר מלכת
כולם עפים פה אף אחד לא רוצה ללכת
בוקר טוב

אז בוקר טוב עולם תביא חיוך עכשיו הזמן לאושר
אנ'לא הולך עקום אני אוהב להתחרז עם יושר
אפשר לקנות חיוך היום הכל פתוח
אומרים שזה תבלין הכי נחוץ למצב רוח