לצורך ערב הגאווה (פארק הירקון), הראל סקעת פנה לשיר השירים ג': "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו". סקעת פסח על "משכבי", במשמעות של נסגר בביתו על משכבו בלילה, ויצא לשוטט ברחובות בחום התל-אביבי לחפש את אהובו. האם מדובר באהוב מסויים או סתם סתם מישהו? כשהטקסט סתמי – פרטים כאלה טפלים.
הסיום של השיר חורג מהסיפור, ומתייחס למצב של ערבוב מגדרי ("בן לוקח בן בת לוקחת בת"). לא טקסט לסדנאות כתיבה יוצרת. יותר אמצעי מאשר מטרה. המטרה: מסיבת רייב המתבססת על שילוב של מוזיקה אלקטרונית עם הדבקה של ניחוח תימני. השיר נפתח במאוואל "חביב זכריה" תפילה תימנית מסורתית, אבל המוטיב השולט הוא יותר טכנו, אסיד-טכנו, האוס, טראנס עם קישוטי גיטרה מזרחית שמנגן יהודה קיסר. ה"חביב זכריה" הוא לא יותר מנחמד. בסופו של דבר הכיוון להרים את ההילולה ב"בן לוקח בן בת לוקחת בת".
סקעת לא עשה הסבה. הוא עולה על הגל עם יומרה קטנה להישמע גם אוריינטל, גם טכנו אלקטרוני. ההפקה – יפהפייה. עזבו שיר השירים. עזבו מורכבות אלטרנטיבית. אנחנו במסיבות הקיץ החוזרות, בתנאי שהקורונה לא תשבית אותן שוב. ידים למעלה, שחררו גוף. המסיבה בעיצומה. אולי תמצאו שם את שאהבה נפשכם.
הראל סקעת Offer Nissim שאהבה נפשי
כל הלילה בתל אביב/ חיפשתי את שאהבה נפשי
אין בעיר הזאת שום דבר/ כל אחד פה מסתובב חופשי
אנלא ויתרתי/ הסתובבתי לי לבד בחום
עד שלא ראיתי בעיניים/ לא הבנתי מה קורה היום
בן לוקח בן בת לוקחת בת/ ועוד בת
בת לוקחת בן בן לוקח בת/ ונדלק
