איך לתאר בשיר אחד את אהבתי למוסיקה של דודו טסה? קחו את "איזה יום", לטעמי משיריו היותר נפלאים. , מגיע ממקום עמוק. מסתלסל בטנור הזה שמחלחל ונכנס עמוק. שיר פשוט, לכאורה. הימים בחיינו – טובים, רעים, פעם אנחנו עפים, פעם אנחנו ברצפה, פעם שיכורים ופעם פיכחים, פעם ליצנים ופעם נסיכים, ומחפשים תשובות, אבל אין פתרון. ויש ימים כאלה נוראים, שאין בהם שמץ ישועה, ימים שמחפשים פתחי הימלטות ונוחם: "איזה יום עבר עליי/ זה קצת יותר מדיי/ פתחי לי את הדלת…" טסה הופך את הצער לטון מדוכדך ונוגה, עובר משירה שקטה נמוכה לסלסול מלודי גבוה יפהפה. יש שירים כאלה שנולדים מתוך מצוקה ומייצרים צלילים וקולות של פעם בחיים.
יש לו לא מעט כאלה. קחו את "בסוף מתרגלים להכל" שמסתיים בקרשנדו, כמו בסיום טראגי של אופרת רוק. האם דודו טסה הוא יציר דור שרוט שמחפש דרכים להגיד – נשבר לי הזין.? או שמא זה מקרהו הפרטי בהחלט? משהו לא רגוע בחיים יוצא מהשיר. מצב של אין מפלט, אין דרך לאהבה. הטירוף עדיף על כל מיני חלומות. פשוט להשתגע. כמה זה נורא, אבל בסוף מתרגלים להכל.
טסה שר את ליבו. משדר על תדר אס.או.אס נפשי. טון מסולסל שמגיע ממקומות של מחסור אמיתי במגע וחום, של מועקה בסיסית. של פחדים. פחדים הם מניע. לפעמים משתקים, לפעמים – יצירתיים.
השירים הגדולים של דודו טסה – "בסוף מתרגלים להכל" מארח את ג׳וני גרינווד
עוד אחד שאני שם אותו בפלייליסט חובה – "מעליות" בביצוע המשותף עם רוני אלטר. השיר מבליט כוחות מנוגדים: אנחנו עולים ויורדים ומתרסקים אך מקווים להיות גבוהים , להיות מעל כל ההתרחשויות – מסוגלים להתבונן בעצמינו, על חיינו מבחוץ, בפרספקטיבה, בפרופורציות, להצליח להתעלות מעל הקשיים והמהמורות שבדרך, להיות בממד גבוה מבחינה רוחנית. הסיוע מגיע מהאהבה. דבר לא חסר באהבה הזאת, יש בה הסתפקות בדברים הקטנים “גם אם הם מעט”, כמו גם קרבה ואינטימיות- “פותחת בלבך עוד איזו דלת”, גם פיאור יופיו של האחר “אתה יפה אלוהים יודע כמה”, התמסרות – “אני אלך איתך לאן שתרצה”.
השיר מדגיש את ההבדל בין המשתנה לקבוע, בין הכאוטי לברור ולמאורגן, בין הכאב והסבל לרגעי היופי, בין הריק הקיומי למשמעות, בין החיים לאהבה. ניגודיות הזו היא שהופכת את השיר לאחד היפים ברפרטואר השירים המקומיים של שנות האלפיים
דודו טסה לא קופא על שמריו ומוכיח יכולת התפתחות ושינוי סגנוני לאורך הקריירה. הוא החל את דרכו במוזיקה מזרחית כילד פלא, עבר לרוק, ושילב בהמשך את שורשיו הערביים. הוא אינו חושש לשנות סגנון ולחקור כיוונים מוזיקליים חדשים, גם אם הדבר גורר ביקורת מצד קהל שרגיל לסגנונו הקודם. טסה הוא גם מפיק ונגן מוכשר (בעיקר גיטריסט), ולעיתים קרובות מנגן ומפיק את רוב הכלים בשיריו. יכולותיו אלו מאפשרות לו לשלוט באופן מלא על הצליל והאווירה של יצירותיו. הייחודיות של שירי דודו טסה טמונה בשילוב הנועז וההרמוני בין מסורות מוזיקליות שונות, בעומק הטקסטואלי, בחדשנות אמנותית ובשיתופי פעולה פורצי דרך, כל אלו יוצרים יצירה עשירה ומרתקת.
צילום תמונה ראשית: מרגלית חרסונסקי
