דובי לנץ ומאשה אובסישר לקחו קו מלו-ידידותי ומחניף. שני הפותחים "אקווה דה בבר" עם אסטרוד ג’ילברטו וג’ובים ו"קומו א דורו טראבלאר" עם טוקינו ווינשיוס דה מוראס דווקא נורא צפויים. חיפשתי כאלה שעדיין מעוררים ריגוש ראשוני או מחודש. ג’ורג בן בחיספוס שלו עם "פיו מרבילה", ג’ובים עם מקהלה נשית ב"שגה די סודאטי", דוריואל קאימי וג’ובים ב"סודאטי די באיה", הגיטריסט באדן פאוול שמלחשש ברכות הורגת את "סמבה בשניים", קייטנו ולוסו ב"קז’ואינה" המופלא וב"קוקורוקו פלומה". ניי מטוגרסו עם הטון הנשי מלהיב ב"טיקו טיקו". וגם הדואט "סויו מאו" של שתי הדיוות מריה בטניה וגל קוסטה. אליס רגינה משרטטת תחושה ב"ציור מים של ברזיל". כמה יפה.
Elis Regina & Tom Jobim – "Aguas de Março" – 1974
Ney Matogrosso – Tico-tico no fubá
