סוזן וגה. צילום: מרגלית חרסונסקי

והתזמורת הפילהרמונית מנצח: אילן מוכיח

סוזן וגה

היכל התרבות ת"א
4/5

סוזן וגה עם תזמורת פילהרמונית? מה רע בפורמט של גיטרה אקוסטית, בס, תופים. אני אפילו מוכן לקבל סולו שלה עם החשמלית, שהייתה לצידה לאורך הערב. סינגר-סונגרייטרים מזן הפולק אינם משתגעים  להעמיס על עצמם 70 נגנים.
וגה בטח אמרה לעצמה: אתגר מעניין. למה לא. ננסה את השירים שלי על פורמט כזה. מה יש להפסיד. אחרי הכל הפילהרמונית הישראלית – שמה הולך לפניה. אם הייתה מבררת, היתה מגלה שהפילהרמונית הישראלית עסוקה מאוד בזמן האחרון בליווי כל הבא ליד. שלשום ערב לעוזי חיטמן ז"ל. למחרת – ערב איתה.
הבשורה הטובה מבחינתה: הפילהרמונית לא האפילה עליה, הבליטה אותה בקווי המתאר הפשוטים שלה. הגיטריסט שלה (צבע כחול בשערו הלבן) השתלב נהדר. גם נגן הבס.
סוזן וגה שוכנת כבר בפנתיאון של הזמרות היוצרות הבולטות במוסיקה של דורנו. דמות מובילה בסצנת הפולק המתחדשת של האייטיז. בשנה שעברה יצא אלבומה השמיני העוסק בהצטלבות עולם החומר והעולם הרוחני, למעשה נושא שקיים לאורך שיריה השונים. רק שני שירים הגיעו מהחדש, שהשתלבו בין השירים המוכרים והפחות מוכרים.
אין ספק שוגה מתרפקת על פולק מיוסיק, גם הפעם – אין מהפך. לוגה תמיד חשוב היה  שהטקסטים יעברו, יותר מאשר עיבוד כזה או אחר. יש לה סגנון  מעודן שאינו פונה לקהל כוחני. לא תמיד מצליחה לחשוף עצמה רגשית ברמת החשיפה של שיריה. 
זו פעם שלישית שלי עם סוזן וגה. פעם אחרונה היתה בחוות רונית ב-2010. וגה שרה סיפורים והרהורים מחורזים על רקע הנוף האנושי של ניו-יורק. הפואטיקה הרגישה על יחסים שבינו ובינה. עדיין זוהי האלגנטיות שלה שמחלצת אותה לחלוטין מסנטימנטליות יתר. בחיבור לפילהרמונית לא קרו דברים שיש לרוץ ולספר בראש חוצות, אבל בסך הכל קיבלנו סוזן וגה טובה שנהנית מתזמורים חמים, משוררת, סטורי-טלר ממדרגה ראשונה, כאילו משקיפה מהצד על שיריה, לא דרמטית, אפילו מאופקת. זו המיוחדות שלה. ההגשה  העדינה מאפשרת לה לשיר את הסיפורים בצורה מדויקת ואמינה.
היא פתחה את הערב ב"ניו יורק היא אישה" הגיעו "מרלן", "קרמל", "בליברפול", Solitude Standing, לוקה, Tom’s Diner. בהדרן השני היא שרה ללא הפילהרמונית Left Of Center ו – Rosemary, רק גיטרה חשמלית מלווה של גרי לאונרד, וזה נשמע כאילו אפשר להתחיל הכל מחדש, ולשמוע את כל השירים בפורמט הזה. לפי האווירה והתגובות – היא יכולה לחזור לכאן בעוד כמה חודשים, ולמלא שוב פעמיים את ההיכל.

נגנים: גרי לאונרד – גיטרה, ולוסאק טאראס – בס. 

NY is a Woman, Pornographers Dream, Marlena, Stockings, Caramel, Uncork, Maggie May, Gypsy,  In Liverpool, Jacob and the Angel, As you Are Now, As a child, Ludow Street, Stoic, Solitude Standing, Queen and the Soldier, Some Journey, Luka, Tom’s Diner, Pentitent, Horizon, Left Of Center, Rosemary

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו 1: Caramel

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן