מה היא תזכור מאותו ליל מרטיט שעבר עליו? בפניה אליה בגוף שני, הוא קובע: לא תזכור כלום ממה שהונצח בליבו ונשמר בזכרונו, החוויה העזה שהוא חווה – קול צעדיו, אור המנורה על פניה – חווייתו הבלעדית. זוהי תחושה עילאית, שרק אהבה מפעימה, אולטימטיבית מספקת. הדובר-כותב בטוח שאת התחושה הזו היא תחפש באהבה עתידית – נפש אחת שתדבק בה כמו שנפשו דבקה, ולו ללילה אחד.
לפי הקליפ והסיפור החוץ שירי של הטקסט שכתב אלי אליהו לרונן רוזנר, השיר מתאר את הקשר האולטימטיבי בינו לבין הבת שלו: אהבה אינסופית, צורך תמידי לגונן עליה ומשאלת לב באשר לרגע שבו היא תעזוב את הקן.
רונן רוזנר מספר -שר את התחושה בקול גבוה, בטון של אמת. בחלק מהשיר הוא יותר מספר. בחלק היותר מלודי ("דבר לא תזכרי מהלילה הזה"), הוא מעביר אותך לחלקת השנסון, מעוטר בצלילי אקורדיון (ואלס), עד שמתבקשת גרסה בצרפתית. החיבור בין הדיבור למוסיקה יצר שיר מופלא, שרונן רוזנר יתרגש להשמיע לה לכשתגדל. ההתרגשות שלה תהיה מוצדקת.
דבר לא תזכרי מהלילה הזה.
לא את עריסת זרועותי
שנשאה אותך, כפי
שהקול נושא את ההד,
לא את העקשנות
האלמת של רגלי שצעדו
על פני החדר בדבקות
של מתאבד, לא את אור המנורה
שנח על פניך, ולא את לחשי
האהבה שפינקתי באוזניך
עד שנרגעת ונרדמת.
דבר לא תזכרי מכל זה.
אבל מכאן ולשארית
חייך, תבקשי
נפש אחת
בעולם שתדבק בך,
כפי שאני.
ולו ללילה אחד