שירי שבורי לב במסגרת "הז'אנר" מגיעים אלי בכמויות לא הגיוניות.  כל כך הרבה מאוכזבי אהבה, דואבי לב? רותם חן הוא אחד מרבים, לא יוצא מהכלל. מקונן בסלסול את התקף הגעגוע. בין הפריטים שמעוררים ריגושי כאב – מגנטים על המקרר עם החיוך שלה, גם "המסיבות והתפילין", ורק רותם חן כנראה יוכל להסביר את הקשר בין מפגשים חברתיים חגיגים לתשמיש הקדושה והמצוות.
אזורי הלב מופעלים: מדליק עוד סיגריה שתכבה לו את הלב, צלילי השיר שהכירה שורט לו את הלב. לפי הטנור העולה על גדותיו ברגש גדול, אכן – הלב עולה על גדותיו ברגש, שר במקומו.
לא נחשוד ברותם שפיו וליבו אינם שווים.  מדוע בכל זאת קשה לי להשתתף בצערו? כי הוא נשמע לי עוד התבכיינות בנוסחי הגברים הבוכים בלילה, המבקשים רחמים עליהם. התקפי הגעגועים הנרגשים האלה ממוחזרים, הנסיקה בטון, העיבודים העוטפים. יש זמרים בעלי קול מעולה, שהגיע זמנם לחפש חומרים פחות קלישאתיים, שיבדלו אותם מזמרים אחרים, שמבקשים רחמי המאזין  בגין נטישת האהובה. תומר חן הוא דוגמא לזמר שצריך להתחיל לחשוב מחוץ לקופסה.

ובינתיים / ממשיך לספור את הזמן שעובר לו./ וכבר הפסקתי , לקנות קפה
כל בוקר בפינה שאהבת
אז פתחתי את המקרר/ כבר אין עליו מגנטים עם החיוך שלך
ובין עוד כמה הרגלים/ המסיבות והתפילין/ איפה את

פזמון: וזה לא הגיוני שככה טוב לך/ בזמן שאני לא מוצא עוד סיבה לחייך
גם בכוח זה לא עוזר
וזה כבר ערב שני השבוע/ תופס אותי התקף געגוע
מדליק עוד סיגריה/ שתכבה לי את הלב.
מה לא עשיתי/ טסתי לסופש עם חבר.
תמיד אמרת לי מאמי/ בוא נחייה את הרגע זמן שעובר לא חוזר
אתמול ויתרתי על מונית הלכתי קצת ברגל/ ניסיתי לסדר את המחשבות
שומע מישהו מנגן את השיר שאז הכרת לי/ וזה שורט אותי
פזמון:/ וזה לא הגיוני שככה טוב לך/ בזמן שאני לא מוצא עוד סיבה לחייך
גם בכוח זה לא עוזר.
וזה כבר ערב שני השבוע/ תופס אותי התקף געגוע
מדליק עוד סיגריה/ שתכבה לי את הלב.