6 שנים אחרי שהופיע במועדון זאפה בת"א, חוזר לכאן חוזה פליסיאינו למופע אחד בהיכל נוקיה בת"א ב-10.10 בליווי תזמורת של 45 נגנים.
ה"אול מיוסיק גייד" מגדיר את חוזה פליסיאנו אחד האמנים הלטיניים החשובים בעולם הפופ. אישית, אני זוכר אותו מלהיט אחד ענק – הגרסה שלו ל"לייט מיי פייר" של הדלתות. בזמנו, זו הייתה העזה בלתי רגילה לעשות מהדלתות פופ לטיני.
שמעתי אותו בישראל פעמיים. בפעם הראשונה בשנות השבעים, נדמה לי באציטדיון יד-אליהו. יליד פוארטו ריקו שמשפחתו עברה לספניש הארלם בניו יורק. עיוור מלידה, למד מוסיקה מלימוד עצמי. התחיל באקורדיון. המשיך בגיטרה. את ההופעה הראשונה שלו עשה כשהיה בן 9 ב"אל תיאטרו פוארטו ריקו" ברובע ברונקס. בן 17 – קיבל חוזה ב-RCA, וכעבור שנתיים הופיע בפסטיבל הג'אז של ניו-פורט. באלבום הראשון שלו "הקול והגיטרה של חוזה פליסיאנו" בלטו השפעות של פלמנקו.
עם כל ההשפעות הלטיניות באלבומיו הראשונים – היה זה Light My Fire שהכניס אותו בדלת הראשית לליגה העליונה של כוכבי הפופ בארה"ב. אחרי שלושה אלבומים ב-1969 הוא זכה בגראמי על "האמן החדש והמבטיח". מאז המשיך להקליט לסירוגין בספרדית ובאנגלית. ב-1980 הוחתם למחלקה הלטינית של חברת "מוטאון". עוד אחד מהקאברים הידועים שלו – I Can't Get No Satisfaction של האבנים המתגלגלות.
