לא ברור על מה מקונן חיים איפרגן? שהיא חזרה בתשובה בלי להודיע לו?  שמישהו אחר סיפר שהיא השתנתה ("אמרו לי") או על עצם השינוי עצמו? שהג'ינסים שלה הפכו חצאיות? "עוד סלפי מהכותל"?  מה הבעיה? הרי בשיר הוא מודה שהיא "צודקת", והעיקר ש"הפרשת החלה והכנסת הכלה" (לא יותר מפעלול חריזה משורבט) ו"תפילה ומחילה" עושים לה טוב בלב. הכל בסדר, לא?
במבחן  השיר – ממש לא. לא ברור מהות סלסול הכאב של איפרגן, כיוון שלא ברור מה פשר היחסים בינו ובינה, שמוביל לקינה הזו.
איפרגן מנסה לשדר תחושת ביאוס בסלסול מדוכדך, אבל קרקע השיר נשמטת בגלל הטקסט המופרך. התוצאה היא תוגה לא אמינה בעליל.  קול רגשני יכול ללכת ללכת לפניך, אבל כשאין בסיס של אמת לסיפור האישי – זה נשמע לא יותר מגלי קול עצובים שמהדהדים בחלל בלי לחלחל.

את באה אלי ככה/ באמצע החיים
בדיוק שאני לא עסוק בכלום/ את אומרת לי זה לא זה
ככה לא חיים/ ות'אמת שזה נפל עליי בבום
אני לא מבין באיזה קטע את חותכת/ בדוק יש מצלמות נו זה ברור שאת צוחקת
הכל טוב ויפה אם רק היית אומרת קודם/ הייתי ממסגר כל נשיקה שלך עם אודם
אמרו לי שאת לא אותה אחת שאני מכיר/ שאת כבר לא הולכת עם הראש בקיר
שומעת את הרב יגאל כהן בלילות/ וכל הג'ינסים שלך הפכו חצאיות
עוד סלפי מהכותל בחודש של סליחות/ לדבר איתך זה לדבר לקיר
את אומרת שבתכלס חברות זה עבירות/ וואי לי כמה עבירות אני מכיר
אני יודע שבנינו את צודקת/ זאת תענית דיבור או שאת סתם פתאום שותקת
אם רק היינו מחליפים חצי מילה בנינו/ בדוק הייתי טס איתך ביחד לרבינו
עוד הפרשת חלה והכנסת כלה/ והעיקר שזה עושה לך טוב בלב
תפילה ומחילה בכוונה תחילה/ ואבא שאותך כל כך אוהב