הופתעתי למצוא את שמו של יצחק קלפטר על השיר הזה של אברהם חלפי, והופתעתי עוד יותר לשמוע, כי חלפי הפך לחאפלה אתנית בגרסת קובי אוז. הרי מדובר בסוגיה כבדה של אדם המחפש את אלוהיו, וכולו שאלות וספקנות. האם הופתעתי לרעה? לאו דווקא. אוז לקח את הסקפטיות של המשורר למקומות של חגיגה, שהוקלטה בסלון ביתו.
מצד אחד,  יגידו שמצב רוח טוב  ואווירת מסיבה מעקרים את רצינות הטקסט. מצד אחר – מוטיב השמחה הוא חלק מהתפיסה המאפיינת את החסידות – שמחת הלב מבטאת געגועים וכיסופים לאלהים, שבכוחם לרומם את הנפש ולגרש התוגה ועצבות הלב. קובי אוז נמצא בצד הזה של המתרס. חוגג את הטלת הספק במוסיקה מזרחית מלהיבה מתובלנת במקצב אפריקאי. למה לחפש את אלוהים בעצב, כשאפשר לעשות את זה בקצב של חגיגה ושמחה? התחושה היא שאוז מחזק ומתחזק יותר בגישה הזו.

** שיר הנושא של אלבום חדש (תאריך יציאה: 19.3) שהוקלט בינואר 2014 בשלושה מופעים אקוסטיים בסלון ביתו של קובי אוז.

חִפַּשְׂתִּי אוֹתְךָ וְלֹא מְצָאתִיךָ.
חִפַּשְׂתִּי אוֹתְךָ הַלּוּט בְּעָנָן.
מְלֹא נֶפֶשׁ אָרִיתִי הַדְּבַשׁ מִנִּי פִּיךָ.
רָאִיתִי חֲלוֹם עִקְבוֹתֶיךָ בַּגָּן.
יָדַעְתִּי כִּי נַסְתָּ הַרְחֵק מֵעִמָּנוּ.
עָלֵינוּ צִוִּיתָ לָמוּת נְבוֹכִים.
נָטַעְתָּ עוֹלָם – עוֹלָמֵנוּ כְּגַן הוּא,
עוֹלֶה חֲלוֹמְךָ בּוֹ כְּרֵיחַ פְּרָחִים.

אַךְ מִי אַתָּה? מִי? וּמַה דְּמוּת גִלְגּוּלֶיךָ?
וּמַה מִסְפָּרָם בְּאֵין-סוֹף הָרְגָעִים?
גַּלֵּה לִי פָּנִים, לֵתּוֹעֶה בֵּמֶּמְלֶכֶת
הָעֲצוּבָה מִנִּי כֹּל בַּחַיִּים.
אֲנִי אוֹהַבְךָ, אִם הִנְּךָ לֹא כָּמוֹנִי,
וְלֹא אֶשְׂנָאֶךָּ, אִם עֶצֶב אַתָּה,
רְאֵה: אוֹר יָמֵינוּ הוּא שֶׁמֶשׁ הָעֹנִי.
הַרְגֵּשׁ: לֵילוֹתֵינוּ רִגְבֵי עֲלָטָה.
וְרֵיק הֶחָלָל — חַלּוֹנֵנוּ פָּתוּחַ
לְמַעַן נִרְאֶה בּוֹ, מָה רֵיק הֶחָלָל.
חִפַּשְׂתִי אוֹתְךָ בַּלֵּילוֹת וּבָרוּחַ.
חִפַּשְׂתִּי אוֹתְךָ בַּשָּׁרָב
וּבַטָּל.