מול מה מגלים את היופי הפשוט הזה? החיים הלוחצים? מאבקים? ניכור גואה? יש בשיר שורה אחת שאומרת משהו: "חוזר הביתה לשכונה מקפל את הדגלים נרגע". דגלים יכולים להיות קונוטציה למאבק פוליטי ועד מחאה. לא בטוח שלכך התכוונו חמי רודנר ויאיר הררי בשיר החדש במסגרת פרויקט "יהומה" של רודנר. בכל זאת משהו חסר בטקסט לנוכח המילה "בסוף" שאומרת סיום של משהו. לא ברור אם מדובר במאבק/ טראומה. מכל מקום, המאזין מקבל את הסוף כמובן מאליו, כמהות חיים ששואפים אליה. החיבור בין הקולות מייצר סוג של שעטנז מעניין בין מזרח למערב, למעשה הרמוניה ווקאלית שיש בה יופי ראשוני, תחושה של פיוס ורגיעה. זה אינו ביצוע של פרץ שמחה, אלא סוג של עצב מתוק, הנשמע שירת יחדיו של ראש אחד, שמתאימה למי שמביטים אחורה לכיוון מקום שברטרוספקטיבה נראה להם הכי פשוט, נכון ואמיתי. את הפשטות הזו רודנר והררי מצליחים לשדר בשיר.

*** השיר מלווה בקליפ המורכב מתמונות סטילס של הצלם  אלדד רפאלי.

בסוף היום אתה חוזר הביתה לשכונה / אימהות קוראות לארוחת ערב פשוטה.
ריח חביתות באויר / מישהו מנגן גיטרה מזרחית יחפה / מישהו מקשיב לשיר
נעים לך לא להיות מעודכן / יש יופי יש יופי / בסוף היום אתה חוזר הביתה לשכונה
דגל גאווה תלוי לו ברגוע / עם דגל המשיח / חלון ליד חלון / נפתח
אולי יונה תפתיע / שלום / מתאים לך לא להיות מעודכן / יש יופי יש יופי
בסוף היום אתה חוזר הביתה לשכונה/ בסוף היום אתה חוזר הביתה לשכונה
מקפל את הדגלים נרגע/ נעים לך לא להיות מעודכן/ יש יופי יש יופי
בסוף היום אתה חוזר הביתה לשכונה