על השאלה מהו פופ מזרחי טוב, נתנו קובי אוז והטיפקסים תשובות באלבום הזה, מכל בחינה אפשרית, טקסט, מנגינה והפקה הדיסק שיצא לפני 20 שנה מענג, חכם בפשטותו, ואם להתחיל מסופו, השיר "סתם" הוא אחד השנסונים השנונים שנכתבו על "מדינת הסתם", שמרוב פרשנות לא יודעים מה קרה בה, ושמרוב דרכים לא רואים בה מטרה. המנגינה והביצוע הופכים את השיר
הדיסק בנוי היטב, התחלה שקשורה עם הסוף, קולח במנגינות עממיות, משופע בדיאלקטים מזרחיים, צבעים ים-תיכוניים עזים, גם קצבי אפרו, ראפ ורגאיי עיבודים מחניפים לאקורדיון. לעיתים לא ברור קו הגבול המפריד בין מוסיקה מזרחית ובין פרודיה על מוסיקה מזרחית ב"למה הלכת ממנו".
קובי אוז הוא היוצר המוכשר לחיבור חיוך עם אמירה "רצינית". זו יכולה להיות הברקה כמו בשיר הפנטסיה המינית "איך היא מתנדנדת כמו ספינה על מים שכל מלחיה נטרפו בים", וגם כשהוא שר בתשוקה רומנטית "כשאני לבד אני לא גנוב", מתערבבים צחוק ודמע. ב"ואתה" שומעים קובי אוז עצוב באחד משיריו האישיים ביותר: "שוב אני מאשים את עצמי בחולשות שלך" הוא שר לקרוב לו.
יש לו מסר, יש לו בדיחה, יש לו פולקלור, והדיסק הוא ההיתוך הנפלא זה, מתובל בהרבה תבלינים, ומתנגן במנגינות ים תיכוניות פריכות שעושות הרבה טוב בנשמה. מאז שאני מקשיב לטיפקס, אני טוען שיש לנו פופ מזרחי.
שירים: ספור עד עשר, אני אוהב אותך ממש מוגזם, איזה עולם, למה הלכת ממנו, כמו ספינה על מים, ואתה, כשאני לבד אני לא גנוב, עוש שבת, שיר על מצוקה שכונתית, נשיקה לדוד, אם את בסביבה, סתם, נשיקה לדוד Live
הפקה מוסיקלית: קובי אוז וגל פרמן עיבוד: להקת טיפקס
